תנו רבנן:

מעשה באדם אחד, שהיו לו שלוש בנות, אחת גנבת, אחת עצלה ואחת מספרת לשון הרע. בא אדם שיש לו שלושה בנים וביקש ליקח אותן לבניו.

אמר לו אביהן: "אין בנותי ראויות לבניך."

אמר לו: "למה?"

אמר לו: "מפני שאחת גנבת ואחת עצלה ואחת מספרת לשון הרע."

אמר לו: "אף על פי כן אני רוצה בהן ליקחן לבני."

לקחן והכניסן לבניו. מה עשה להן? אותה שהיתה גנבת השליטה על כל שלו, ואותה שהיתה עצלה הביא כל עבדיו ושפחותיו והפקידה עליהן, ואותה שהיתה מספרת לשון הרע היה משכים בכל יום ושואל בשלומה.

לימים בא אביהן אצלן. אותה שהיתה גנבת ואותה שהיתה עצלה היו משבחות אביהן ואומרות לו: "אבא, כל הברכות ינוחו על ראשך, שנתתנו לבית זה. הרבה מצאנו בו קורת רוח."

ואותה שהיתה מספרת לשון הרע אומרת לו: "כל הקללות ינוחו על ראשך, שאין אדם נותן בתו אלא לאיש אחד, ואתה נתתני לשני אנשים, לאב ולבנו. ואם אין אתה מאמין, שב לך תחת המיטה וראה! כיון שבנו יוצא למלאכתו, הרי הוא בא ותובעני!"

ישב אביה תחת המיטה, וחמיה השכים אצלה לשאול בשלומה, כדרך שהוא רגיל בכל יום. בא לפניה והשתחוה לה ונשקה על ראשה כדרך שהוא רגיל.

אמרה לו: "הנח מפני אבא שיש כאן!"

חשב אביה ואמר, שמא לתבעה בא. עמד מתחת המיטה והרגו. שמעו בניו והרגו את חמיהם, עמדה היא לבכות על אביה בית הנשים. עמדו והרגו אותה.

‏הא למדת, שלשון הרע הורגת שלושה: האומרו והמקבלו וזה שאומרים עליו. והמקבלו יותר מן האומרו.

(ג, סא-סב). גסטר, סי' קמב (143); חיבור מעשיות (מד' ויקרא רבה כו, ב); בית-המדרש ה, 146-145; אוצר ‏מדרשים ב, 327; ס' המעשיות (בגדד), סי' מט, 32; ילקוט סיפורים ב, 75. מעשה-בוך (גסטר), סי' 220. ב"י ב, 122-120, 345, 364 (= סי' 126).