סיפור ראשון (שמעון בן שטח)

כל הדובר אמת אינו נכשל לעולם. ומעשה שהיה כך היה:

בימים הראשונים היה בחור מבני האיתנים / ומיחוס הרבנים. / ומנערותו אחרי שרירות לבו הלך בתאוָתו / עזב יחוס אביו ויצא ממחיצתו / פנה אל רהבים / וחברי גנבים / עד כי גדל מאד מכל הגנבים באומנותו.

‏ויהי היום, ותחל רוח יי לפעמו / להשיבו אל יחוס אביו ואמו / ונתחרט על כל מה שעשה / כי מעכב שאור שבעיסה / ויבוא שם אל המערה אשר לו וקיטון / ויבך שם על כי לא יכול להיכנע, כי הרגל על כל דבר שלטון.

הלך ונשתטח / לפני רבי שמעון בן שטח / ואמר לו: "רבי רבי / אבי אבי / אנוש כאבי / וחוּבי בחובי / וְעָקְבִּי סביבי / ובקרבי אָרבּי. / אמרתי אני בלבי לשוב / לא תרפני חמת עכשוב."

ויען לו: "בני / שב לימיני / אל תבך ואל תעציבני / כי בדבר נקל אמציא תרופה למחלתך / ותעלה למכותיך [ארוכה]. / אך הישמר, בני, מן הכזב בכל עניינך / והתרחק, בני, מן השקר במשאך ובמתנך / ידוע תדע, כי לא תיכשל / ונפשד מכל צרה תינצל."

ויאמר לו: "דבר קטן הוא ואקיימנו / כדברך כן אעשנו."

ויאמר: "הישבעה לי!" וישב לאהלו.

ויהי היום הלכה לבית המרחץ שכנתו / וגברה עליו תאוָתו / וגנב כל אשר אתה בבית: "כלי כסף, כלי זהב ושמלות / לא ‏השאיר עוללות. / ובצאתו אמר בלבו / וחשב בקרבו: / אם תבוא השכנה / האשה האלמנה / ותצעק על נכסיה ועל ממונה / כי ייפקד, מה אשיבנה? אם אומר: זד אני בלי פשע, הריני מכזב בדברתי ומשקר בתשובתי / ואיה אם כן שבועתי?

אז השיב כל מה שלקח / והבין חכמת שמעון בן שטח.

סיפור שני (רבי אליקים הראשון)

ב‏ימיו, בימי רבי אליקים הראשון, היה אדם רשע, שלא הניח דבר עבירה. והירהר לעשות תשובה, וחילה פני הרב אליקים לרפאותו.

ואז אמר לו: "שמור עצמך מלשקר וטוב לך כל הימים!"

ויהתל בו: כמדומה לו שהותרה הרצועה.

הלך לגנוב, כמו שהורגל, אמר בלבו: "אם ישאלני אדם, להיכן אני הולך – מה אדבר ומה אצטדק? אם אומר האמת, אתבייש, ואם אשקר, אעבור על ציווי החכם.

ועל דרך זה נמנע מכל העבירות ושב בתשובה שלמה.

(ג, ס-סא). א: איומה כנדגלות, 10-9; כפתור ופרח, 43; רב פעלים, 41-40; מעשים טובים, סי' מז, 51; ס' זכירה, 108. ב"י ב, 100-99, 343 (= סי' 55). – ב: דברי יוסף, 52; נ"א: ס' חסידים תנינא, 10. ב"י ב, 303 (303-301), 359.