מעשה ברב כהנא שנתן לו הקדוש ברוך הוא בן ושמו סליק. והיה בן חמש שנים, תפש אביו בידו להוציאו מן הבית ללמוד תורה.

אמרה לו אמו של תינוק: "לאיזה מקום אתה מוליך את בני?"

אמר לה: "אמסרנו למי שילמדנו תורה."

אמרה לו: "טוב לנו שנמות שנינו ולא נראה בפרידת בננו. אינו יוצא ולא ילמד תורה ולא יעשה מלאכה."

אמר לה בעלה: "מהרי תני כתובתך ואקרענה ואשלם מה שבתוכה!"

אמרה היא: "מה מום ראית בי, כי תגרשני? והלא כתוב: 'והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר' [דברים כד, א].

השיב בעלה ואמר: "אין מום גדול מזה, כי תמנעי את בני ממים חיים, ואין מים אלא תורה שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים!' [ישעיה נה, א], ונאמר: 'כי חיים הם למוצאיהם' [משלי ד, כב]."

אמרה האשה: "נעשה פשרה אני ואתה."

אמר: "כיצד?"

אמרה: "תצא לשוק ותמצא לנו רב מובהק ונעשה עמו תנאי על ימים ושנים רבים, ולא יצא מן הבית. ואני אשרת אותו, אפלה את כליו וארחץ כתליו."

מיד רצה הבעל ויצא לשוק ומצא חכם מטיל ציצית בשבע חוליות.

אמר לו: "שלום עליך רבי."

אמר לו: "עליך השלום, אדוני."

אמר לו רב כהנא: "מה שמך?"

אמר לו: "אליעזר זעירי שמי."

אמר לו: "יש לך אשה ובנים?"

אמר: "הן, והרי הם עומדים כנגדי."

אמר רב כהנא: "אשת מרי תורה היא, שנאמר: 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת' [קהלת ט, ט]. ובני אדוני, הם התלמידים, אלו בעלי תורה."

מיד אמרה האשה: "אתה וסליק בני לא תצאו מפתח ביתי."

אמר האיש: "אני מקבל עלי."

מיד כתב רב כהנא שטר לרבי אליעזר, ורבי אליעזר כתב שטר לרב כהנא ולימד את סליק עשרים וחמש שנה. ומעת שיצא מבטן אמו לא יצא מפתח ביתו עד שלמד עשרים וחמש שנה ונעשה בן שלושים שנה. ופרע רב כהנא לרבי אליעזר זעירי אלף שקל זהב.

ויצא סליק מלובש מלבושים נאים והלך לראות בשוקים, עד שנרעב ונצמא. שמע מוכר מים קורא ואומר: "בקבוק מסובך במי ורד ומשפך מים קרים על נפש עייפה, בקסקס אחד [מין מטבע]. אשרי שותיהו!"

רמז סליק למוכר המים. כשבא אצלו אמר: "השקני."

אמר לו: "תן קסקס ושתה מים."

אמר: "אני חכם, ולא תשקני?"

אמר: " 'אם חכמת, חכמת לך' [משלי ט, יב]."

אמר: "אני בן שלושים שנה הוגה בתורה, ולא תשקני?"

אמר: " 'אם למדת תורה הרבה, אל תחזק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת' [אבות פ, ה]. בראך אלהים להגות בתורה, ואני בראני אלהי לשאוב המים ולסבול על כתפי ולמכור ולפרנס בני ביתי."

מיד עמד סליק והלך לביתו בפחי נפש, וקרע בגדיו והוליך אותם לפני אביו ואמו. ואמר: "אבי, כל התלמוד אינו שווה קסקס דמי מים, ועתה הרשני לצאת לרשות אחרת [פירוש: למלאכה אחרת]."

'טוב ארך אפים מגיבור' [משלי טז, לב], זה רב כהנא שלא צעק ולא כעס על בנו אלא אמר: " 'אל תרצה את חברך בשעת כעסו' [אבות ד, יח]." אמר: "סליק, בני, רצונך שתצא לרשות אחרת?"

אמר: "הן."

אמר לו: "תביא לי זה הארגז ותפתחהו ותן לי מתוכו כלי קטן של כסף."

מיד הביאו לו. ופתחו אביו והוציא ממנו מרגלית יפה אדומה גלויה ומפורסמת.

אמר: "בני, קח את המרגלית ותמכרנה בשוק מוכרי חוליות קטנות, שהם מושחים אותן באבר ובזכוכית, ותראה, כמה ידמוה, ואל תמכרנה להם. ותלך אצל שוק של מרגליות, תמכור ותביא חציה לי לזקנותי וחציה לך, שבני משפחתך לא חסו עליך בקסקס דמי מים, משפחה אחרת על אחת כמה וכמה שלא יחוסו על כבודך. כשתמכור המרגלית, תקח חלקך, והם יקבלוך, 'כי הכסף יענה את הכל' [קהלת י, יט]."

הלך בה [במרגלית] סליק לשוק מוכרי חוליות של נזמים שהם משוחים באבר ובזכוכית ודימוה המצרים סלע מצרי של כסף. וכיסה אותה ולא מכר אותה להם. הלך בה אצל השוק של מרגליות. נתן לו האחד אלף שקל זהב ולא מכר. וכן השני וכן השלישי, עד שקנה אותה העשירי באלפיים וחמש מאות שקל זהב.

והלך לביתו וקרא לאביו: "בוא ונחלק דמי המרגלית אני ‏ואתה!"

אמר לו: "בני, לא נתתי לך מרגלית למכרה אלא ללמד לך ‏דעת...

(ג, נא-נג). בתי מדרשות, 37-35. ב"י ב, 270-266, 357 (= סי' 109). – צפונות, רב-רג ("בנו של רב כהנא").