הנוסח הקצר

תנו רבנן:

מעשה באחד מארץ ישראל, שהיה לו בן, ונצטער בו עם רבו, עד שלימדו ספר בראשית בלבד. בסוף באו הגייסות ושבו אותו תינוק והוליכוהו לכרך גדול וחבשוהו בבית האסורים.

הרגיש הקדוש ברוך הוא את עולמו על קיסר והוליכו לאותו כרך.

אמר קיסר לאותו האיש הממונה על השבויים: "הוצא לי הארגז של ספרים."

והוציא לפניו. נטל ספר אחד מתוכם, ולא היה יודע לקרות בו.

אמר קיסר: "זה אינו אלא של יהודים. יש כאן אחד מהם יודע לקרותו?"

אמר לו: "הן, ואני מביאו אצלך."

הלך אצל התינוק, אמר לו: "תדע לקרות כתב היהודים?"

אמר לו: "ספר אחד לימדני אבא ואני יודע לקרותו."

אמר לו: "שמא לא תדע לקרות ויתיז המלך את ראשך. מוטב לך שתמות כאן ואל יתיז המלך את ראשך."

אמר לו: "כבר אמרתי לך: ספר אחד לימדני אבא."

מיד הוציאו מבית האסורים והלבישו בגדים נאים והביאו לפני קיסר. הוציא לפניו אותו ספר, והיה התינוק קורא בו מ'בראשית' עד שהגיע ל'אלה תולדות השמים' [בראשית ב, ד].

כיון ששמע קיסר, אמר: "בידוע, שלא הרגיש הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשביל זה, כדי להשיבו אצל אבותיו."

מיד ציוה ונתן לו שתי כיכרי כסף ושתי כיכרי זהב, ומינה עליו שומרים והוליכוהו אצל אבותיו.

ושמעו חכמים את המעשה ואמרו: "ומה אם זה [האב], שלא נצטער ולא נתן אלא שכר ספר אחד בלבד לסופר, שילם לו הקדוש ברוך הוא כל אותו שכר, מי שמצטער ומלמד בניו מקרא ומשנה והגדות, כמה שכר ישלם לו הקדוש ברוך הוא!"

לכך נאמר: 'הנחמדים מזהב' [תהלים יט, יא].

הנוסח הרחב

מעשה בחסיד אחד שהיה בן שבעים שנה ולא היה לו בן, והיה לו ממון הרבה, ובכל יום היה הולך לבית הכנסת, וכשהיו התינוקות יוצאים, היה מחבקם ומנשקם ואומר להם: "בני, אמרו לי פסוקיכם!"

וכל אחד ואחד היה אומר לו פסוק שלו, והיה מברכם ואומר להם: "אשריכם ואשרי אבותיכם שזכו לבנים שעוסקים בתורה!" והיה אומר בלבו: "אוי למי שלא היה לו בן! ומה הנאה יש לי בכל נכסי?"

עמד ופיזר מנכסיו לתלמידי חכמים ואמר: "אולי ושמא יהיה לי חלק עמהם לעולם הבא!"

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו בן לשבעים שנה.

כיון שהיה בן חמש שנים, היה מרכיבו על כתפיו ומוליכו לבית המדרש, ואמר לרבו: "באיזה ספר תתחיל ללמד לבני?"

אמר לו: "בספר ויקרא."

אמר לו אבי הנער: "אל תתחיל ללמד לבני אלא בספר בראשית, ששם כתוב שבחו של הקדוש ברוך הוא."

ובכל יום ויום היה מרכיבו על כתפיו עד בית המדרש.

אמר לו הנער: "עד כמה תטריח עליך להרכיבני על כתפיך? הניחני, כי יודע אני הדרך ואני בעצמי אלך."

אמר לו אביו: "לך, בני, כרצונך."

פעם אחת פגע בו שלוחו של מלך ומצא שהוא יחידי, וראהו יפה תואר ביותר ומלובש בגדים נאים וגנבו והוליכו לעירו.

ויהי לעת ערב וראה אביו, שלא בא בנו. הלך אצל רבו ואמר לו: "בני ששלחתי לך, היכן הוא?"

אמר לו: "איני יודע, שלא בא היום למדרש."

וכששמע אביו כך, צעק ובכה ואמר לכל: "הראיתם נער אחד יפה תואר, סימן כך וכך היה לו?"

ויאמרו: "לא ראינוהו."

כששמעו כך אביו ואמו, היו צועקים ובוכים ומתפלשים באפר, עד שעלתה בכייתם למרום, ‏ונתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ושלח חלי גדול לאותו מלך שהיה הנער תפוש ביד עבדו. וציוה המלך להביא לפניו ספר רפואה.

כשהיו מביאים אותו בא גבריאל והפכו לספר בראשית, פתחוהו חכמיו ולא היו יודעים לקרוא בספר כלל.

אמרו לו עבדיו: "כמדומים אנו שהוא ספר יהודי."

ביקשו יהודי לקרוא ולא מצאו.

אמר שליח המלך: "אדוני המלך, כשהלכתי לכפר יהודים, גנבתי משם תינוק אחד יהודי, אולי הוא יודע לקרות ספר זה."

אמר לו המלך: "לך והביאהו אלי."

הלך והביאו לפני המלך.

‏אמר לו המלך: "בני, אם אתה יודע לקרות בספר הזה, אשריך ואשרינו!"

כיון שראה התינוק את הספר, צעק ובכה ונחבט לארץ.

אמר לו המלך: "אל תירא ממני."

אמר לו הנער: "איני ירא ממך, אבל בן יחיד הייתי לאבי ולאמי ונתנני הקדוש ברוך הוא להם לאחר שבעים שנה לעת זקנתם, וזהו הספר שלימדני אבי, ולפיכך בכיתי."

אמר לו המלך: "תדע לקרות בו?"

ואמר 'בראשית' עד 'ויכולו'.

אמר לו: "תדע לפרש אותו?"

נתן לו הקדוש ברוך הוא בינה ודעת ופירש לו כל הפרשה.

ויהי כשמוע המלך את החכמה ואת התבונה, היאך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, היה מתוַדה למי שברא העולם. מיד נתרפא וישב על מיטתו.

אמר המלך: "ברוך יי ששלח לי רפואה ביד הנער הזה!"

אמר המלך לנער: "בני, שאל מה אתן לך."

אמר לו: "אדוני המלך, איני שואל ממך כלום אלא שתשיבני לאבי ולאמי."

מיד ציוה המלך להכניסו בבית גנזיו ולתת לו כסף וזהב ומרגליות עד אין קץ ולהשיבהו לאביו ולאמו. וכן עשו.

כשראוהו אביו ואמו נתנו שבח והודאה להקדוש ברוך הוא.

באותה שעה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "ומה זה, שלא למד אלא ספר בראשית, נתן לו הקדוש ברוך הוא כל כך, הלומד תורה ומשנה – על אחת כמה וכמה! ומה זה, שלא כיבד את אביו אלא בדיבור אחד שאמר לאביו: 'אל תרכיבני על כתפיך ולא תטריח את עצמך, כי אלך בעצמי' – ונתן לו הקדוש ברוך הוא ממון זה, מי שמכבד את אביו ואת אמו – על אחת כמה וכמה!"

(ג, מט-נא). א: גסטר, סי' לח; אבו מנצור אל דמארי, 13-12; נ"א: נספחים לסדר אליהו זוטא, 21; סדר אליהו זוטא, 63; בית עקד אגדות א, 63; ילקוט סיפורים ב, 106. – ב: חיבור מעשיות, 60-53; בית המדרש א, 78-77; נ"א: חיבור יפה, 22-21; מדרשות ומעשיות, 62-61; ליקוטי המעשים. – הלר, 326 (סי' 8). ב"י ב, 83-76, 341-340. (= סי' 108). צפונות, רנד.