רבי חנינא נשא אשה שהביאה לו נדה רב, באופן שחי ברב טוב. והיה כי אכל ושתה היה אומר לאשתו: "אל תחשבי שמשלך נהניתי – אלהים הוא המפרנס אותי בשכר זה שאני ותלמידי בתורתו נלמוד."

והיה כי שמעה אשתו דבריו כעסה, אבל לא הראתה לו זה.

אבל לנשים בגדים ארוכים ושכל קצר. יום אחד אמרה האשה לעבדה ולשפחתה: "מה אעשה לבעלי והיה אם רק אביא לו בכל עת את היותר טוב והיותר יפה, לא יועיל לו מאומה ולא יכיר טובה ויאמר בכל עת: 'אלהים נותן לו בעד תורתו'. ועתה אראה, אם התורה תתן לו לאכול."

ותקח את כל המזונות שהיו בביתה ותשא אותם עם שפחתה החוצה.

ויהי כי ישב רבי חנינא ולמד בבית המדרש, באה ספינה בהים שכמעט טבעה. ויצעק העם: "הושיענו יתברך שמו, שבו מאמין רבי חנינא. והיה כי נבוא אל החוף, נִתֵן לרבי חנינא מעשר מכל אשר אתנו בספינה!"

ויהי כאשר שמע רבי חנינא זאת, בא בבית המקדש ויתפלל בעדם. ויהי בצאתו מבית המקדש, באו הסוחרים שהיו בספינה ויפלו לפני רגליו ויאמרו לו: "אדון אהוב, בוא אתנו לספינתנו וקח לך את שלך!"

מיד הלך רבי חנינא עמהם. ויתנו לו מעשר מכל מה שהיה בספינה מכסף וזהב ואבנים טובות. ויצו לשאת הכל לביתו.

ויהי כי בא לביתו, לא מצא שום אדם שם, ויבן שלמטרה זו הלכו מהבית בעבור שדיבר נגד אשתו ואמר, כי היא לא תתן לו מאומה אך הקדוש ברוך הוא נותן לו בעבור שלומד תורה.

ויאמר רבי חנינא לתלמידיו: "לכו ושכרו עבדים ושפחות למען יכינו לנו סעודה גדולה."

ויעשו תלמידיו כן במהרה, ויצו לקרוא תלמידי חכמים טובים לסעודתו. ויבואו וישמחו עמו מאד.

ויהי כי שמעה זאת אשתו שבה הביתה. ובבואה להבית נפלה לרגלי בעלה וביקשה ממנו שימחול לה על כי הלכה מהבית. ועוד דיברה: "אשריכם שהאל החזק בחר בכם, כדי ללמוד בתורתו, ונתאמת מה שכתוב בה: 'ממרחק תביא לחמה' [משלי לא, יד]."

(ג, נג-נד). סיפור אידי: מעשה-בוך, 44 (בבלי, בבא מציעא, דף פד, ב). ב"י ב, 65-63 339 (= סי' 110).