בן עזאי אומר: "בוא וראה כוח התשובה מרבי שמעון בן לקיש, שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך. מה עשה? הניח לשני רעיו שודדים בהרים ושב לאלהי

אביו בכל לבו בצום ובתפילה, והיה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים, ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו.

וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים, ונתנו לרבי שמעון בן לקיש חלק החיים ולשני רעיו בשאול תחתית, ואמרו שניהם לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, יש משוא פנים לפניך? זה היה שודד עמנו בהרים, והוא באוצר החיים, ואנו בשאול תחתית."

אמר להם: "זה עשה תשובה בחייו, ואתם לא עשיתם."

אמרו לו: "הנח לנו ונעשה תשובה."

אמר להם: "אין תשובה אלא עד המיתה."

משל למה הדבר דומה? לאדם שהוא רוצה לפרוש בים. אם אינו לוקח בידו מארץ נושבת לחם, אינו מוצא בים. אם רוצה לילך לו לקצה המדבר – אם אינו לוקח מן הישוב לחם ומים, במדבר אינו מוצא לאכול ולשתות. כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו, לאחר מיתה אין לו תשובה.

(ג, מו-מז). פרקי דר' אליעזר, סי' מג; ראשית חכמה, 121‏. גסטר, סי' רנד. מי"ב, ישו בן חנן, צא-צד. ב"י ב, 153-152, 348-347 (= סי' 105). – צפונות, קצ ("כוח התשובה").