סיפור ראשון (שמע ישראל)

'ודובר אמת בלבבו' [תהלים טו, ב] כגון רב ספרא.

כן היה מעשה: ‏רב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע ואמר לו: "תן לי החפץ בכך וכך דמים."

ולא ענהו, מפני שהיה קורא קריאת שמע.

כסבור היה זה, שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו, והוסיף, אמר: "‏תנהו לי בכך יותר."

לאחר שסיים קריאת שמע, אמר לו: "טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותם דמים היה בדעתי ליתנו לך.‏"

סיפור שני (גניבת דעת)

מעשה ברב ספרא, שיצא יום אחד עם תלמידיו לטייל חוץ לעיר, פגע בחסיד אחד שהיה בא מן הדרך.

אמר לו לרב ספרא: "‏ולמה טרח מר כל כך?"

כסבור שיצא לקראתו להקביל פניו.

אמר לו רב ספרא: "לא היתה כונתי להקביל פניך אלא לטייל."

נתבייש אותו חסיד.

אמרו לו תלמידיו לרב ספרא: "ולמה אמרת כך?"

אמר להם: "‏ולמה הייתי משקר?"

אמרו לו: "היה לך לשתוק."

אמר להם: "‏אילו שתקתי, לא הייתי מקיים: 'ודובר אמת בלבבו', וכמדומה לי שהייתי גונב דעתו."

(ג, מב). א: רש"י מכות כד, א (בבלי, בבא בתרא, דף פח, ב); מנורת המאור, סב. ב: ראשית חכמה, 397 (בבלי, חולין, דף צד, ב). מעשה-בוך (גסטר), סי' 239. ב'" ב, 70-69, 340, 364.