מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
למשמרת נאמנה |
טקסט |
נוסח ראשון (פינחס בן יאיר) 'וידעת, כי יי אלהיך הוא האלהים האל הנאמן' [דברים ז, ט]. רבנן אמרו: מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא. מעשה ברבי פינחס בן יאיר, שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידם שתי סאים של שעורים והפקידון אצלו. ושכחו אותן והלכו להם. והיה רבי פינחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה, ועשה אותן גורן וכנסן. אחר שבע שנים הלכו אותם החברים לתבוע אותן ליתן להם. מיד הכיר אותם רבי פינחס בן יאיר, אמר להם: "בואו וטלו אוצרותיכם!" נוסח שני מעשה בשני בני אדם, שרצו לצאת בדרך רחוקה. והיה להם כור דגן, ויפקידו אותו אצל חסיד אחד, והלכו לדרכם. והיתה השנה ההיא גשומה וטלולה ומבורכת. ויירא האיש, שיתעפש הדגן, ויצו ויזרעו אותו בשדה שלו. והביא הקדוש ברוך הוא בו ברכה, ויאספו ממנו בימי הקציר כורים הרבה ויניחום במשמר. לשנים רבות באו שני האנשים לעירם ויאמרו איש אל רעהו: "לכה ונשאלה את האיש שהפקדנו אצלו החיטים." ויאמר לו חברו: "מהיום כמה שנים, כבר רקבו ונתעפשו!" ויחרישו וישבו ימים ולא דיברו מאומה. ויהי היום, ויעבור אחד מהם על החסיד וישאלהו על כור הדגן. ויאמר לו: "עשיתי ממנו כך וכך, בוא אתה וחברך והביאו בהמות והוליכו שלכם." וילך אל חברו ויודיעהו. ויבואו שניהם ויקחו דגנם ויברכו את החסיד הזה. עליו נאמר: 'ישראל אשר בך אתפאר' [ישעיה מט, ג]. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|