מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
ישרו של רבי שמעון בן שטח |
טקסט |
נוסח ראשון מעשה ברבי שמעון בן שטח, שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו. אמרו לו: "רבי, 'ברכת יי היא תעשיר'. [משלי י, כב]" אמר להם רבי שמעון בן שטח: "חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי." הלך והחזירה לאותו ישמעאלי. וקרא עליו אותו ישמעאלי: "ברוך יי אלהי שמעין בן שטח!" הווי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמן לשלם לישראל שכר המצוות שהם עושים. נוסח שני רבי שמעון בן שטח היה מתעסק בפשתן. אמרו לו תלמידיו: "רבי, הנח מלאכה זו, ואנו נקנה לך חמור ולא תצטרך לטרוח כל כך." הלכו וקנו לו חמור מן ערבי אחד. ומצאו עליו אבן יקרה. באו ואמרו לו: "מעתה אינך צריך לטרוח יותר." אמר להם: "למה?" אמרו לו: "קנינו לך חמור מן ערבי אחה ותלויה בו אבן יקרה." אמר להם: "והערבי ידע בה?" אמרו לו: "לאו." אמר להם: "אם כן, החזירוה לו." ופריך: "והא קיימא לן , שאבידתו מותרת?" [והקשה (מישהו): והרי מוסכם בידינו שאבידתו (של נוכרי) מותרת (בהנאה)] ומשני [ומתרץ (אחר): ו"כי אתה חושב, ששמעון בן שטח היה מבקש עושר? הוא היה רוצה לשמוע שיאמר הערבי: 'ברוך אלהי ישראל', יותר מכל ממון שבעולם." |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|