מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
בעלי צדקה |
טקסט |
סיפור ראשון (אלעזר איש בירתא) אלעזר איש בירתא היה עושה צדקות רבות. וכשהיה פוגע גבאי צדקה, היה נותן להם כל מה שבידו, עד שהיו בורחים ממנו, כשרואים אותו מרחוק. ויהי היום ויצא לשוק לקנות נדוניא לבתו להשיאה לבעלה, וירא אותם מרחוק. ויקרב אליהם קודם שיראו אותו ויאמר להם: "אשביעכם ביי יתעלה ויתברך, שתאמרו לי, למי תאספו צדקה." ויאמרו לו: "יתומה ויתום זיוגנו אותם ואנו רוצים לקנות נדוניא." ויתן להם כל הנמצא בידו ויאמר: "טוב להשיא היתומה הזאת מבתי." ולא נשאר לו כי אם זוז אחד, שהיה קשור בכנף כסותו. הלך וקנה בו קמח. ויבוא אל ביתו וישם אותו במקום שהוא משים בו הקמח וילך לשוק. ותאמר אשתו לבתה: "מה הביא אביך מן השוק?" ותגד לה אשר הביא. ותקם לראות, ותמצא ששם הקדוש ברוך הוא ברכה, והיה בו קמח בלא שיעור! ולא יוכל אדם להכחיש פלא זה, כי אין ליי מעצור. כי כן נתן ברכה בכד הקמח לאלמנה הצרפית שאכלה היא ובנה ואליהו, עד שנתן יי גשם בארץ [מלכים א', יז]. ויהי בערב ותאמר לבעלה: "ראה מה נתן לך הקדוש ברוך הוא." ויאמר לה: "צדקה יהיה ואת תקחי חלקך ממנו כאחד עניי ישראל." ויחיו ממנו הם וקצת עניים. סיפור שני (אבא יודן) וכן היה אבא יודן עושה צדקה גדולה מאד. וכשהיה רואה גבאי צדקה, היה רודף אחריהם ונותן להם כל הנמצא בידו. והיה עשיר גדול, עד שנתרושש ולא נשאר לו כלום, כי אם שדה ופרה אחת והיה מתפרנס מהם. ויהי היום וילכו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא לאסוף צדקה לעניים. וכשראה אותם רבי יודן, בא אל ביתו ונשתנו פניו. ויאמר לאשתו: "מה אעשה? הנה חכמים הולכים לאסוף צדקה, ואין לי מה ליתן להם." ותאמר לו: "מכור חצי השדה ותן להם." ויעש כן. ויהי יום אחד היה חורש בפרתו ותפול ותישבר רגלה במטמון אחד של ממון הרבה מאד. ויאמר: "לטובתי נשברה רגל פרתי." והיה עשיר גדול כל ימיו. וראה גמול שגמל להם הקדוש ברוך הוא לחסידים אלו. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|