אנטונינוס היה מכבד את רבנו הקדוש [ר' יהודה הנשיא] ולא היה סר מעצתו ימין ושמאל. והיה בא לביתו בסתר עם שני סריסים. והיה הורג את אחד בבואו והשני בצאתו, שלא יגלו סודו לפני אדם. ויצו את רבנו הקדוש, שלא ימצא אדם עמו בבואו לדבר אליו.

ויהי היום, ויבוא אל ביתו וימצא את רבי חנינא בן חמא יושב עמו.

ויאמר לו אנטונינוס לרבי: "הלא ציוויתיך שלא אמצא עמך שום אדם!"

ויאמר לו רבנו הקדוש: "אל תירא, כי אין זה כשאר בני אדם."

ויאמר לו המלך לרבי חנינא: "לך והבא לי הסריס אשר בפתח."

וילך וימצאהו מתגולל בדם. ויאמר: "מה אעשה? אם אומר לו: מצאתיו מת הרוג – אין משיבים על הקלקלה, ואם אלך לדרכי – אין מזלזלים במלכות."

מה עשה? כיוון לבו ויתפלל ליי להקים הסריס. ויתן יי בו רוח ויקם על רגליו.

ויבוא עמו למלך. ויאמר המלך: "אמנם יש בכם אנשים יכולים להחיות מתים, אבל הישמר לן, פן אמצאך עוד עם שום אדם בבואי לדבר אליך."

חיבור יפה, 27-26 (בבלי, עבודה זרה, דף י, ב; נ"א: מד' ויקרא רבה י, ד); גסטר, סי' קמח (149); מעשה-בוך (גסטר), סי' לג. ב"י ב, 57-56, 338.