נוסח ראשון (יהודה הטבח)

מעשה היה בחכם אחד, והיה שמו רבי מאיר, שבכל שנה ושנה היה עולה לירושלים לרגל. והיה מתאכסן אצל רבי יהודה הטבח. והיתה אשתו של רבי יהודה זה בעלת יופי וצנועה מאד והיתה זריזה בכבודו של רבי מאיר כל זמן שהיה עולה לירושלים.

אחר זמן נפטרה אותה אשה לבית עולמה. ונשא רבי יהידה אשה אחרת. וציוה לה יהודה בעלה: "אם יבוא ויתאכסן בכאן תלמיד חכם אחד ששמו רבי מאיר, היזהרי בכבודו כפי אשר תוכלי במאכל ובמשתה ובהצעת המיטה, שכך היתה עושה לו אשתי הראשונה."

כשהגיע הרגל, עלה רבי מאיר לירושלים כמנהגו ועמד בשער אוּשפיזו רבי יהודה. ירדה אשתו אליו. והוא לא היה מכירה, אמר לה: "חייכי, קראי לי לאשתו של רבי יהודה חברי!"

אמרה לו: "אדוני, אני היא אשתו של רבי יהודה, שאשתו ראשונה כבר מתה ונשאני לאשה."

מיד בכה רבי מאיר עליה ורצה לחזור לאחוריו. ותפסה בו אותה האשה ואמרה לו: "בוא אדוני, כי כן אמר לי בעלי וציוה אותי: 'כשיבוא בכאן רבי מאיר, היזהרי בו מאד וביקרו ושימי לפניו מאכל ומשתה ומיטה!', ואני אעשה מצגת בעלי ואכבדך יותר מן הראשונה."

אמר לה רבי מאיר: "אין לי רשות לבוא, שבעל הבית אינו בכאן, עד שיתן לי רשות."

מיד יצא רבי מאיר לחוץ ופגע בו רבי יהודה.

אמר לו: "‏אדוני רבי מאיר! אשתי הראשונה כבר מתה, וזו אשתי השניה הזהרתיה מאד בשביל כבודך, אדוני רבי מאיר."

אחר כן הלך רבי מאיר לבית יהודה. והתקינה לו אשתו מאכל ומשתה ובאה לפניו והיתה משמשת אותו כראוי, והיה רבי יהודה בעלה הולך למקום בשוק שכן היה רגיל.

והיה רבי מאיר יפה תואר וטוב מראה עד מאד.

מה עשתה אשתו של רבי יהודה? נשאה עיניה אליו וחמדתו בלבה. ויהי בלילה השקתוּ יין, עד שלא ידע בין ימינו לשמאלו. ואותו הלילה היה ליל פורים. כשראתה שהיה שתוי, מה עשתה? הפשיטה כל בגדיו של רבי מאיר ושכבה עמו עד הבוקר. ורבי מאיר לא ידע בשכבה ובקומה.

ובבוקר הלך רבי מאיר לבית התפילה. וכשחזר לסיתה, עשתה לפניו מאכל ומשתה. והיתה מדברת עמו ומשחקת לפניו.

ורבי מאיר היה תמה מאד, על מה שהיתה מעיזה פניה בפניו. והוא היה כובש עיניו למטה, שלא היה רוצה להסתכל בה.

אמרה לו: "למה אינך מסתכל בי?"

אמר לה: "מפני שאת בעולת בעל ואהיה פושע לחברי יהודה."

אמרה לו: "והלא שכבת עמי בזה הלילה כמה פעמים!"

אמר לה רבי מאיר: "חלילה חלילה, שלא ראיתי אותך ולא שכבתי עמך ולא עם אחרת כמותך

מימי."

אמרה לו: "כל הלילה שכבת עמי, ועתה אתה צנוע ממני!"

אמר לה: "בחייך, שקר את מדברת."

אמרה לו: "אם לא תאמין לי, הרי סימן פלוני ופלוני שיש בגופך." – והיתה רוֹאָה על כתפו הימנית כמו בכא [כמו גרגיר של תות הנקרא גם בכא] אדומה ובנחיריו חזזית.

משעה שאמרה לו באלו הסימנים שבגופו, מיד הכיר רבי מאיר שחטא. והיה מר נפש מאד. והיה צועק ובוכה ושם עפר על ראשו, ואומר: "אוי לי שאיבדתי את עולמי! זה הוא שכר תורה שלמדתי! עכשיו מה תקנה יש לי?"

מיד נמלך ואמר לילך אצל הישיבה של בבל – וכל דין שיגזרו עליו יקבל.

שב לביתו והיה הולך וצועק בכל הדרך. וקרע בגדיו ואפר על ראשו.

פגע בי גוי אחד שכנו ואמר לו: "רבי מאיר, מה לך?"

אמר לו: "מבקש אני ממך שתלך לעירי ותאמר לקרובי שלסטים באו עלי ואנסו כל מה שהיה לי."

מיד הלך הגוי ועשה כן ואמר לקרוביו, שלסטים באו על רבי מאיר ולקחו מה שמצאו בידו.

מיד יצאו קרוביו לקראתו. וסיפר להם כל המעשה שאירע לו.

אמרו לו קרוביו: "מה בלבך לעשות?"

אמר להם: "אלך אצל ראש הישיבה של בבל, וכל מה שיגזור עלי אעשה."

אמרו לו קרוביו: "‏בשוגג היית והקדוש ברוך הוא יסלח לעוונך, ולא תשמיע את הקול על זה, שלא תעשה לעז על בני משפחתך!"

אמר להם: "אם אשמע אני לקולכם, הקדוש ברוך היא לא יסלח לעווני."

מה עשה רבי מאיר זכרונו לברכה? הלך אצל ראש הישיבה וסיפר לו כל המעשה שאירע לו. ואמר לו: "על מנת כן באתי לפניך, שאקבל בשמחה כל מה שתגזור עלי."

אמר לו ראש הישיבה: "נחפשה היום דינך ולמחר אני אומר לך מה תעשה."

למחר בא אצלו. אמר לו: "חיפשתי דינך וראיתי מן הדין, שארי יאכלך."

אמר לו: "אני אקבל עלי דין שמים."

ציוה לעשות כן.

מיד שלח ראש הישיבה וקרא לשני אנשים גיבורים ואמר להם: "‏הוליכו זה למקום אריות וקשרו ידיו ורגליו והשליכוהו שם, ואתם הטמינו עצמכם באחד מן האילנות וראו, מה יעשו לו האריות. אם יאכלוהו, הביאו לי עצמותיו ואספוד עליהן מאד, על שקיבל עליו דין שמים."

מיד הוליכו אלו האנשים ועשו לרבי מאיר, כאשר אמר להם ראש הישיבה. ויהי בחצי הלילה בא ארי אחד ונהם בצדו והניחו והלך לו, ולא עשה לו כלום. למחר סיפרו הדבר לראש הישיבה.

אמר להם: "עשו כן ליל שני."

עשו כן. ויהי בחצי הלילה בא ארי, הריחו והפכו על פניו והלך לו. למחר חזרו אצל ראש הישיבה וסיפרו לו.

אמר להם: "עשו כן ליל שלישי, ואם לא יזיקוהו, צדיק גמור הוא והביאוהו לפני, שאין עליו דין שמים."

ויהי כחצי הלילה בא ארי נוהם ושואג מאד בצדו והכהו בשיניו ועקר צלע אחת מצלעותיו ואכל ממנה כזית. למחר הלכו וסיפרו לראש הישיבה.

אמר להם: "לכו והביאוהו לפני. הואיל ואכל ממנו כזית, כמו שאכלו כולו."

מיד הלכו והביאו אותו לפניו. וציוה ראש הישיבה לרופאים וריפאוהו. ושאל ממנו מחילה ואמר לו ראש הישיבה: "אשריך, רבי מאיר, שאתה צדיק גמור!"

וכשחזר רבי מאיר לביתו, יצא קול מן השמים ואמר: "רכי מאיר זוכה לחיי העולם הבא!"

צא ולמד מזה המעשה של רבי מאיר, שהוא צדיק גמור וחכם ולא חטא בידיעה, ואילולי קיבל עליו דין שמים, היה נטרד מן העולם הבא. אם כן החוטא במזיד על אחת כמה וכמה. השם יצילנו מאויבינו! אשרי מי שלא נשא עיניו אל אשת איש!

נוסח שני (יהודה מטבריה)

מעשה ברבי מאיר שהלך לבית המקדש לרגל. והיה לו אכסנאי אחד, שמו יהודה מטבריה והיתה לו אשה טובה וצנועה, והיתה מכבדת אותו כהוגן בכל יום ויום יותר מכוחה. והיה חונה רבי מאיר בכיתם תמיד בכל שנה ושנה בלכתו לרגל ובשובו.

ותמת אשת יהודה וישא אשה אחרת. ויקרבו ימי החג ויצו את אשתו ויאמר לה: "דעי, כי חכם אחד בא לביתי תמיד בלכתו לירושלים ובשובו. כשיבוא, דעי איך תכבדי אותו ותעמדי לפניו ותתקני לו מאכל ומשתה, ושמו רבי מאיר. והישמרי מאד, פן תתרשלי במצותי."

ויבוא רבי מאיר כמנהגו. ויקרא בשער, ותצא האשה אליו. ‏ולא הכירה, ויאמר לה: "ואיה אשתו?"

אמרה לו: "כבר מתה ונשא אותי. ואם אתה הוא רבי מאיר, בוא ברון יי ואל תעמוד בחוץ, כי הוא ציוני לאספך הביתה ולכבדך כראוי."

ויבוא רבי מאיר וישב עד הערב. ויבוא יהודה ויחבקהו וישקהו. ויאכלו וישתו וישכרו וישכבו במקום. ותשכב אצלו תחת בעלה, והאיש לא ידע בשכבה ובקומה.

ויהי בבוקר ותקם ותקראם. ותתן להם מים וירחצו פניהם. ‏ויצא אישהּ לסחורתו, ויישאר רבי מאיר בבית. ותשם לפניו יין ותשקהו. והיתה מצחקת לפניו בכל עת, ולא נשא עיניו אליה. ותוסף ותגע בו ותקרב אליו.

ויאמר לה: "סורי מעלי ואל תגעי בי."

ותאמר לו: "מדוע תתרחק ממני ואתה שכבת עמי אמש ועשית רצונך בי."

ויאמר לה: "אל תכזבי."

ותאמר אליו: "‏אמת היה הדבר וגם ראיתי בגופן אות כך וכך במקום פלוני."

ותגד לו סימנים שהיו בגופו.

כשמוע האיש את דבריה, נכנס בלבו ספק והאמין לה. וינס ויצא החוצה נגוע ומוכה לבב ומר נפש, והוא בדרך נבהל כאיש בלא דעת, ולא היה יודע אנה ילך.

וימצאהו גוי אחד בדרך ויאמר לו: "מה לך, רבי מאיר?"

ויאמר לו: "יצאו עלי לסטים ויגזלו כל מה שהיה בידי."

וילך האיש אל ביתו סר וזעף ויאמר בלבו: "אין עשיתי את הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ואיבדתי כל מה שבעולם הבא?"

וירא אותו חכם מחבריו ויאמר לו: "מדוע אתה ככה דל וחולה?"

וישביעהו להגיד לו האמת. ויספר לו כל אשר קרהו עם האשה.

ויאמר לו: "אל תירא, שמא כשהיית ישן ראתה אותך ערום וראתה הסימנים אשר בגופך. כי לא קרבת אליה בדבר עבירה."

ויתענה ימים רבים ויתפלל ליי לגלות לו סוד זה. ויאמרו לו בחלום הלילה: "אל תירא, רבי מאיר, כי לא נפל ממך דבר חטא ולא עוון, והאשה הרעה כיזבה לך. ולא תפחד, כי שכרך הרבה מאד."

וייקץ האיש שמח וטוב לב. וישב ללכת לרגל ולא יסף עוד לסור לבית יהודה כל ימיו.

(ג, לא-לד). א: בתי מדרשות ב, 28-26; אוצר מדרשים ב, 278-277; בית-המדרש א', 83-81; גסטר, סי' 384; ספר המעשיות (בגדד), סי' מז, 32-31; עושה פלא א, 37-36. מעשה-בוך (גסטר), סי' 138. – ב: חיבור יפה, 28. – ש"א 191, (44-43), 191. ב"י א, 136-131‏, 138-137, 369, 387, (= סי' 89). – צפונות, קעב-קעג ("בין שיני אריות").