כשנהרג רבי חנניה בן תרדיון, ציוה המלך להושיב את בתו בקובה של זונות. והיתה אחותה אשת רבי מאיר, שמה ברוריה.

ותאמר לרבי מאיר: "אדוני, חל נא את פני יי אלהיך להציל את אחותי מן המקום הרע הזה!"

ויעש כן רבי מאיר ולקח ארבע מאות זוז וילך עד המקום שהיא יושבת שם. ויאמר: "אנא יי, אם הנערה הזאת כשרה היא ונשמרת מכל רע, עשה עמי נס להצילה!"

ויתחפש ויבוא אליה ויאמר לה: "קחי הממון הזה ואשכב עמך."

ותאמר לו: "אדוני, לא נכון לעשות כן, כי נידה אנוכי."

ויוסף עוד לפייסה ולא יכול לה. ויתברר לו, כי טהורה היא ולא קרב אליה איש.

וילך לשר בית הסוהר ויאמר לו: "תן לי הנערה הזאת וקח את ארבע מאות הזוזים האלו. ואם יבקש אותה המלך, תפייסהו במאתיים זוזים ויישארו לך מאתיים זוזים. ואם יצווה המלך להרגך ותראה את עצמך בצער, תאמר: 'אלוה של רבי מאיר, הצילני!' ולא יזיקך."

ויאמר לו שר בית הסוהר: "מה האות, כי יצילני אלהיך כדבריך?"

ויאמר לו: "הנה הכלבים של בית המלך גדולים הם ורעים והם נושכים את העם. הביאני אליהם ותראה מה אעשה לך."

וילך עמו עד הכלבים ויקומו עליו לאכלו ולבלעו, ויאמר: "אלהי, הצילני!"

ויקומו מעליו.

וכשראה שר בית הסוהר זה האות, לקח את הזוזים ויתן לו הנערה, והלכו שניהם.

ויוגד למלך הדבר, ויצו המלך לתלות את שר בית הסוהר. ויבואו סריסי המלך לתפשו. ויאמר: "אלוה של רבי מאיר, הצילני מהם!"

ולא יכלו לגשת אליו. ויאמרו לו: "הגידה לנו, מה היה הדבר?"

ויספר להם כל מעשהו.

ויאמרו לו: "עשה לנו צורת האיש הזה ושים אותו על שער העיר."

ויעש כן. ויצו המלך לכל הרואה איש כמו הצורה הזאת, שיתפשוהו ויביאוהו למלך.

ויהי היום, ויראוהו השומרים וירדפו אחריו, וינס מפניהם, עד שנכנס לשוק של זונות.

ויאמרו: "‏לא ייכנס איש כזה לבית הזונות!"

וישובו מעליו. ויקח רבי מאיר את אשתו ואת אחותה ויעתק לבבל.

הסתכל במעשה הצדקת: לפי ששמרה עצמה מעבירה, הצילה הקדוש ברוך הוא מיד מרעים.

(ג, ל-לא). חיבור יפה, 14-13 (בבלי, עבודה זרה, יח); מדרשות ומעשיות, 51-50; ס' המעשיות (בגדד), סי' ס, 37-36; עושה פלא ג, 60-59. גסטר, סי' 292; מעשה-בוך (גסטר), סי' 47. ב"י א, 144-142, 335-334, 370, 384, 387, (= סי' 72).