ויהי אחר הדברים האלה, וישב אברהם פתח אהלו כחום היום. והבה איש בא מן המדבר, זקן מאד ובא בימים, הלבינו שערותיו וזקנו לבן וארוך מגיע עד מתניו והוא נשען על מטהו מרוב זקנה.

ויהי כראות אברהם את האיש ההוא ויקם לקראתו מפתח אהלו ויאמר: "הבה נא אדוני, סור בא אלי, קח נא מעט מים ורחץ רגליך וסעד לבך ולין פה הלילה, והשכמת למחר והלכת לדרכך."

ויען האיש ויאמר: "לא, כי פה תחת העץ אישען."

ויפצר בו אברהם מאד ויואל האיש ויקם וילך האוהלה. ויקח אברהם חמאה וחלב ועוגות אפה וישם לפניו, וישבו יחדיו ויאכלו וישבעו.

ויהי ככלותם לאכול לחם, וירא אברהם והבה האיש לא בירך את יי. ויאמר אליו: "מדוע לא תברך את יי, אלהי שמים וארץ?"

ויען האיש ויאמר: "לא אלהיך אלהי, לא ידעתי את יי וגם בשמו לא אקרא, יען כי אני עשיתי לי אלהים, אשר אתי בביתי ואשר ישמעון בקולי בכל קראי אליהם."

ויחר אף אברהם באיש ההוא, ויקם עליו ויגרשהו מעל פניו המדברה.

ויקרא אליו יי ויאמר: "אברהם, אברהם!"

ויאמר: "הנני."

ויאמר אליו יי: "ואיה האיש הזקן, אשר בא אליך הנה היום?"

ויען אברהם ויאמר: "אדוני יי, האיש ההוא בשמך לא קרא ואותך לא בירך, על כן גירשתיו מעם פני המדברה."

ויאמר יי אל אברהם לאמור: "הן מאה ותשעים ושמונה שנה כל ימי חיי האיש ההוא נשאתי את פני האיש ההוא ולא הכרתיו מעל פני האדמה, כי אם לחם האכלתיו ושמלה הלבשתיו ולא החסרתיו כל וידעתי אף ידעתי, כי איננו שומע בקולי וימר בי, ובכל זאת לא מנעתי ממנו חסדי – ואיך הרימות אתה את ידך לגרשהו, בלי תת לו ללון באהלך רק לילה אחד?"

ויפול אברהם על פניו ויאמר: "אל יחר אף אדוני בעבדך! הנני כי חטאתי, סלח-נא הפעם."

ויקם אברהם וילך המדברה לבקש את האיש ההוא, ויקרא אותו קול גדול וימצאהו שם. וימהר אברהם להשיבו אל אוהלו, וייטב אברהם עם האיש ההוא וישלחהו בבוקר לשלום.

(א, מו-מז). פירוש "בוצר עוללות" לבראשית יב (השווה: הנספח למורה נבוכי הזמן לרנ"ק). – א"י (מהדורה שנייה) ב, 430-428. צפונות, נב (הזר).