ויעבוד יעקב את לבן ברחל בתו שבע שנים. ויהי בשנה השביעית, ותתום עבודת יעקב, אשר עבד את לבן, ויאמר יעקב אל לבן: "תנה את אשתי, כי מלאו ימי עבודתי!"

ויעש לבן כן. ויאספו לבן ויעקב את כל אנשי המקום ההוא ויעשו להם משתה.

ויהי בערב, ויבוא לבן אל הבית, אשר בא יעקב שמה עם אנשי המשתה, ויכבה לבן את כל הנרות, אשר היו שם בבית ההוא. ויאמר יעקב אל לבן: "למה תעשה לנו הדבר הזה?"

ויען לבן ויאמר: "כה משפטנו לעשות בארץ הזאת."

ואחרי כן לקח לבן את לאה בתו ויבא אותה אל יעקב. ויבוא אליה, ויעקב לא ידע, כי לאה היא. ויתן לבן ללאה בתו את זלפה שפחתו לשפחה.

וכל בני המשתה ידעו את כל אשר עשה לבן ליעקב, אן לא הגידו הדבר ליעקב. ויבואו כל המרעים האלה בלילה ההוא בית יעקב ויאכלו וישתו וישמחו, ויצחקו לפני יעקב בלילה ההוא בתופים ומחולות. ויאמרו במענה לפני יעקב: "היללה! היללה!" וישמע יעקב את דבריהם ולא הבין את לשונם, אך אמר: ככה משפטם לעשות בארץ הזאת. וידברו המרעים כדבר הזה כל הלילה ההוא לפני יעקב. וכל הנרות אשר בבית כיבה אותם לבן בלילה ההוא.

ויהי בבוקר ויאר היום, ויפן יעקב אל אשתו וירא והבה לאה שוכבת בחיקו. ויאמר יעקב: "הנה עתה ידוע ידעתי את אשר יאמרו המרעים אמש; 'היא לאה'! 'היא לאה'! אמרו, ואני לא ידעתי!"

ויקרא יעקב אל לבן ויאמר אליו: "מה-זאת עשית לי? הלא ברחל עבדתיך! ולמה רימיתני ותתן לי את לאה?"

ויען לבן את יעקב לאמור: "לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. ועתה, אם תחפוץ לקחת גם את אחותה, קח לן בעבודה אשר תעבדני עוד שבע שנים אחרות."

ויעש יעקב כן, ויקח גם את רחל לאשה, ויעבוד את לבן עוד שבע שנים אחרות.

(א, מז-מח). ס' הישר, 57. – גינצברג ה, 295-294. – א"י ג, 173-172.