ויהי היום, ויבואו בני האלהים להתייצב על יי, ויבוא גם השטן בתוכם להתייצב על יי, להשטין את בני האדם לפני יי.

ויאמר יי אל השטן: "מאין תבוא?"

ויען השטן את יי ויאמר: "משוט בארץ ומהתהלך בה."

ויאמר יי אל השטן: "מה דברך אלי על כל בני הארץ?"

ויען השטן את יי ויאמר: "כי ראיתי את כל בני הארץ, אשר יעבדוך ויזכרוך בעת בקשם מלפניך דבר. והיה כאשר תתן להם את הדבר ההוא, אשר יבקשו מלפניך, ושבו להם ועזבוך ולא יוסיפו לזכור אותך עוד. הראית את אברהם בן תרח, אשר בתחילה לא היו לו בנים ויעבדך ויבנה לך מזבחות בכל אשר ילך שם והקריב עליהם קרבנות ויקרא בשמך לכל בני הארץ תמיד, ועתה כאשר נולד לו יצחק בנו, ויעזוב אותך ויעש משתה גדול לכל יושבי הארץ ואת יי שכח. כי מכל אשר

עשה, לא הקריב לפניך קרבן עולה או שלמים, שור אחד או כבש אחד או עז אחת מכל אשר שחט ביום היגמל את בנו, גם מיום אשר נולד בנו, היום שלושים ושבע שנה, לא בנה לפניך מזבח

ולא הקריב אליך עליו קרבן, כי ראה, כי נתת לו אשר ביקש מלפניך ויעזבך."

ויאמר יי אל השטן: "השמת לבך אל עבדי אברהם, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר לפני וירא אלהים וסר מרע! חי אני, כי אם אמרתי לו הקרב נא את יצחק בנך לפני לעולה – לא ימנעהו ממני, ואף כי אומר אליו: "הקרב לפני עולה מן הצאן או מן הבקר."

ויען השטן את יי ויאמר: "בי אדוני, דבר נא אל אברהם כדבר הזה אשר דיברת, אם לא יעבור וימיר את דבריך היום."

בעת ההיא היה דבר יי אל אברהם ויאמר אליו: "אברהם!"

ויאמר: "הנני."

ויאמר: "קח-נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך-לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים, אשר ייראה לך שם ענן וכבוד יי."

ויאמר אברהם בלבו: "איך אעשה, עד אשר אפריד את יצחק בני משרה אמו להעלותו לפני יי לעולה?"

ויבוא אברהם האוהלה וישב לפני שרה אשתו וידבר אליה כדברים האלה: "בננו יצחק גדל ולא למד עבודת אלהיו זה ימים. עתה אלך-לי למחר ואביאנו אל שם ואל עבר בנו ושם ילמד את דרכי יי, כי ילמדוהו לדעת את יי ולדעת כאשר יתפלל לפני יי בכל עת ויענהו, ולדעת שם את דרך עבודת יי אלהיו."

ותאמר שרה: "טוב דיברת. לך, אדוני, ועשה לו כאשר דיברת, ואולם אל תרחק את בני מעלי ולא ישב שם ימים רבים, כי נפשי קשורה בנפשו מאד."

ויאמר אברהם אל שרה: "בתי, חלי נא את פני יי אלהינו, אשר יעשה עמנו טובה."

ותקח שרה את יצחק בנה, וילן אתה בלילה ההוא, ותישקהו ותחבקהו ותצווהו עד הבוקר, ותאמר לו: "בני, איך תוכל נפשי להיפרד ממך?"

ותישקהו ותחבקהו עוד ותבך עמו ותצווה את אברהם אביו עליו, ותאמר שרה לאברהם: "בי, אדוני, הישמר נא בבנך ושים את עינך עליו, כי אין לי בן אחר ולא בת כי אם הוא. אל בא תעזבנו. אם ירעב, האכילהו לחם, ואם יצמא, השקהו מים, ואל תניחהו ללכת ברגליו ולא לישב בשמש. וגם אל תעזבהו ללכת בדרך לבדו, ולא תאנסהו מכל אשר ידבר ועשית לו ככל אשר יאמר אליך."

ותבך שרה עוד בכי גדול אל יצחק בלילה ההוא ותצווהו עד הבוקר.

ויהי בבוקר, ותקח שרה בגד טוב ונאה מאד מן הבגדים אשר אתה בבית מאשר נתן לה אבימלך [מלך גרר (בראשית כ)], ותלבש את יצחק בנה ותשם לו מצנפת על ראשו ותשם אבן יקרה על המצנפת, ותתן להם צידה לדרך. ויצאו וילכו יצחק ואברהם אביו, וילכו עמהם מעבדיהם לשלחם בדרך.

ותצא גם שרה עמהם ותלך בדרך אתם לשלחם, ויאמרו לה: "שובי לך האוהלה."

ותשמע שרה את דברי יצחק בנה ותבך בכי גדול. ויבךן גם אברהם אישה עמה, ויבך גם יצחק בנה עמה בכי גדול מאד. וגם אשר הלכו לשלחם בכו בכי גדול עד מאד. ותחזק שרה ביצחק בנה ותאחזהו בין זרועותיה ותחבקהו ותישקהו ותוסף עוד לבכות עמו.

ותאמר שרה: "מי יודע, אם אראה אותך עוד, בני, מהיום הזה."

ויבכו עוד בכי גדול, ואברהם ושרה ויצחק וגם אשר הלכו עמהם בדרך לשלחם בכו בכי גדול עמהם. ותשב לה אחרי-כן שרה מעל יצחק בבכיה רבה. וישובו כל שפחותיה ועבדיה עמה האוהלה. ואברהם הלך עם יצחק בנו להעלותו עולה לפני יי כאשר ציוהו.

ויקח אברהם גם את שני נעריו עמו, את ישמעאל בן הגר ואת אליעזר עבדו, וילכו יחד עמהם.

ויהי הם הולכים בדרך, וידברו הנערים ביניהם כדברים האלה, ויאמר ישמעאל אל אליעזר: "הנה אברהם אבי הולך את יצחק להקריבו עולה ליי כאשר ציוהו, והיה בשובו ונתן לי את כל אשר לו לרשתו אחריו, כי אני בנו בכורו."

ויען אליעזר את ישמעאל ויאמר אליו: "הלא אברהם גירש אותך ואת אמך ויישבע לבלתי הוריש לך מכל אשר לו מאומה. ולמי יתן את כל אשר לו ואת כל חמודותיו – הלא לעבדו הנאמן בביתו, אשר עבדתיו יומם ולילה ואעש כל אשר יאמר אלי! כי לי יוריש את כל אשר לו אחרי מותו."

ויהי בלכת אברהם עם יצחק בנו בדרך, ויבוא השטן ויידמה לאברהם כתואר איש זקן מאד, עניו ושפל ריח מאד. ויגש אל אברהם ויאמר אליו: "הכסיל או בער אתה, אשר אתה הולך לעשות הדבר הזה היום לבנך יחידך? כי נתן לך האלהים בן באחרית ימיך לעת זקנתך, ותלך ותשחטהו היום על לא חמס והאבדת את נפש בנך יחידך מן הארץ? הלא ידעת אם לא שמעת, כי אין הדבר הזה מאת יי, כי לא יעשה יי לאיש כרעה הזאת בארץ, לאמור לו: לך, שחט את בנך!"

וישמע אברהם את הדבר הזה וידע, כי דבר השטן הוא, אשר ביקש להתעותו מדרך יי, ולא אבה אברהם לשמוע בקול השטן, ויגער בו אברהם, וילך לו.

וישב השטן ויבוא אצל יצחק ויידמה ליצחק כתואר איש בחור יפה-תואר ויפה מראה מאד, ויגש אל יצחק ויאמר אליו: "הלא ידעת אם לא שמעת, כי אביך הזקן והכסיל הזה מביאך לשחטך היום חינם. עתה, בני, לא תשמע אליו ולא תאבה לו, כי זקן הוא וכסיל, ולא תאבד את נפשך היקרה ואת תארך הנאה מן הארץ!"

וישמע יצחק את הדבר הזה ויאמר לאברהם אביו: "השמעת, אבי, את אשר דיבר אלי האיש וכזה וכזה דיבר."

ויען אברהם את יצחק בנו ויאמר אליו: "הישמר לך ממנו ואל תשמע אל דבריו ואל תאבה לו, כי שטן הוא לנו להעבירנו ממצות אלהינו היום."

ויגער אברהם עוד בשטן, וילך לו השטן מעליהם.

‏וירא, כי לא יכול להם, וייסתר לו מפניהם וילך ויעבור לפניהם אל הדרך. ויהי להם כנחל גדול מלא מים על הדרך. ויגיעו אברהם ויצחק ושני נעריו עד המקום ההוא ויראו נחל גדול ועצום מאד כמים אדירים. ויבואו בתוך הנחל ויעברו בו, והמים עוברים לרגליהם, וילכו בנחל ההוא הלוך וטבוע ויגיעו המים עד צואריהם, וייבהלו כולם יחד מהמים.

ויהי הם עוברים בנחל, ויכר אברהם את המקום ההוא וידע, כי אין שמה מים במקום ההוא.

ויאמר אברהם אל יצחק בנו: "יודע אני את המקום הזה, אשר אין בו לא נחל ולא מים. עתה השטן הוא אשר יעשה לנו את כל אלה להעביר אותנו ממצות אלהינו היום הזה."

ויגער אברהם בשטן ויאמר אליו: "יגער יי בך השטן! לך-נא מעלינו, כי במצות אלהינו הלכנו."

ויפחד השטן מקול אברהם וילך לו מעליהם. וישב המקום ההוא ליבשה כאשר היה בתחילה. וילך אברהם ויצחק אל המקום, אשר אמר לו האלהים.

ויהי ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום אשר אמר לו האלהים מרחוק. וירא עליו עמוד אש מן הארץ ועד השמים וענן כבד על ההר וכבוד יי נראה בענן.

ויאמר אברהם אל יצחק בנו: "הראית בהר ההוא, אשר אנחנו רואים מרחוק את אשר אני רואה עליו?"

ויען יצחק ויאמר אל אביו: "ראיתי והנה עמוד אש רענן וכבוד יי נראה בענן עליו."

וידע אברהם, כי יצחק בנו נרצה לעולה לפני יי.

ויאמר אברהם אל אליעזר ואל ישמעאל בנו: "הראיתם גם אתם את אשר ראינו בהר ההוא מרחוק?"

ויענו ויאמרו: "לא ראינו דבר, רק הר כהרי כל הארץ ראינו."

וידע אברהם, כי לא נרצה לפני יי ללכת עמהם.

ויאמר אליהם אברהם: "שבו לכם פה עם החמור, ואני ויצחק בני נלכה לנו עד ההר ההוא ונשתחווה שם לפני יי ונשובה אליכם."

וישבו שמה אליעזר וישמעאל במקום ההוא כאשר ציום אברהם.

‏ואברהם לקח עצים לעולה וישימם על יצחק בנו ויקח את האש ואת המאכלת וילכו שניהם אל המקום ההוא.

ויהי בלכתם, ויאמר יצחק אל אביו: "הנה אש ועצים אתנו ואיה השה להקריב לפני יי לעולה?"

ויען אברהם את יצחק בנו לאמור: "בני, בך בחר יי להיות לו לעולה תמימה תחת השה."

ויאמר יצחק אל אביו: "כל אשר דיבר אליך יי, אבי, אעשה בשמחה ובטוב לב."

ויאמר אברהם עוד אל יצחק בנו: "בני, היש בלבך מחשבת דבר בזה או עצה אשר איננה נכונה. הגד-נא לי, בני, אל תכחד ממני."

ויען יצחק את אברהם אביו ויאמר אליו: "חי יי, אבי, וחי נפשך, אם יש בלבי להימין ולהשמאיל על הדבר אשר דיבר אליך יי. וגם עצם מעצמַי ובשר מבשרי לא זע ולא נד מהדבר הזה, וגם מחשבת כל דבר או עצה רעה אין בלבי בדבר הזה, כי אם לב שמח וטוב נפש אני בדבר יי, אך אמרתי: ברוך יי אשר חפץ בי היום לעולה לפניו."

וישמח אברהם מאד בדברי יצחק וילכו ויבואו שניהם אל המקום ההוא אשר דיבר יי. ויגש אברהם לבנות את המזבח במקום ההוא. ויהי אברהם בונה ויצחק נתן בידו אבנים וחומר, עד אשר כילו לבנות את המזבח. ויקח אברהם את העצים ויערכם על המזבח ההוא אשר בנה. ויקח את יצחק בנו ויאסרהו לשומו על העצים אשר על המזבח לשחטו לעולה לפני יי.

ויאמר יצחק אל אביו: "אבי, עקדני מאד וקשור אותי ואחר תשימני על המזבח, פן אשוב ואנוע ואינתק מחזקת המאכלת אשר בבשרי ואחלל את קרבן העולה."

ויעש אברהם כן.

ויאמר עוד יצחק אל אביו: "אבי, בעת אשר תשחטני ותשרפני לעולה, קח עמך הנשאר מאפרי והבאת לשרה אמי ואמרת אליה: "זה ליצחק ריח ניחוח. אך אל תדבר אליה את הדבר הזה בשבתה לפני באר או במקום גבוה – פן תשליך את נפשה עלי ותמות."

וישמע אברהם את דברי יצחק, וישא אברהם את קולו ויבך בדבר יצחק את הדברים האלה. וירדו דמעות אברהם על יצחק בנו, וגם יצחק בכה מאד ויאמר אל אביו: "מהרה חושה, אבי, ועשה בי רצון יי אלהינו כאשר ציוך."

ויהי לב אברהם ויצחק שמח בדבר הזה, אשר ציום יי, אך עין במר תבכה ולב שמח.

ויעקוד אברהם את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל ‏לעצים, ויפשוט יצחק את צוארו לפני אביו על המזבח. וישלח אברהם את ידו לקחת את המאכלת לשחוט את בנו לעולה על המזבח.

ויגשו מלאכי הרחמים בעת ההיא לפני יי וידברו אליו בעבור יצחק לאמור: "אנא יי מלך רחום וחנון אתה על כל אשר בראת בשמים ובארץ ואתה מחיה את כולם. תנה כופר ופדיון תחת

יצחק עבדך וחון ורחם על אברהם ועל יצחק בנו אשר עשה את דברך היום. הראית יי, אשר יצחק בן אברהם עבדך עקוד וקשור לזבח על המזבח כבהמה? עתה יהמו נא רחמיך יי עליהם."

בעת ההיא נראה יי אל אברהם ויקרא אליו מן השמים ויאמר אליו: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי, כי ירא אלהים אתה בעשותך את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני."

וישא אברהם את עיניו וירא והנה אַיִל נאחז בסבך בקרניו - הוא האַיִל אשר ברא יי אלהים בארץ ביום עשותו ארץ ושמים, ויכן יי אלהים את האיל ההוא מהיום ההוא והלאה להיותו תחת יצחק לעולה. והאיל ההוא הולך וקרב לפני אברהם, ויאחז בו השטן ויסבך את קרניו בסבך לבלתי קרוב אל אברהם, למען אשר ישחט אברהם את בנו. וירא אברהם את האיל ההוא הולך וקרב לפני אברהם, והשטן יחדלנו. וילך אברהם ויקחהו ויביאהו לפני המזבח, ויתר את יצחק בנו ממאסרו וישם תחתיו את האיל ההוא. וישחט אברהם את האיל על המזבח ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו.

ויז אברהם מדם האיל על המזבח ויקרא ויאמר: "זה תחת בני וזה ייחשב היום כדם בני לפני יי."

ויכל אברהם את כל העבודה על המזבח, ותירצה העבודה לפני יי ותיחשב כיצחק. ויברך יי את אברהם ואת זרעו ביום ההוא.

וילך השטן אל שרה ויידמה אליה כתואר איש זקן שפל ועניו מאד, ואברהם עודנו מקריב העולה ליי, ויאמר אליה: "הלא ידעת את כל המעשה אשר עשה אברהם ליצחק בנך היום. כי לקח את יצחק ויבן מזבח וישחטהו ויקרב אותו על המזבח. ויהי יצחק צועק ובוכה לפני אביו, ואין מביט אליו ואין מרחם עליו."

וידבר השטן את הדברים האלה עוד לשרה פעמיים וילך לו מלפניה. ותשמע שרה את כל דברי השטן ותחשוב, כי איש זקן הוא מבני האדם אשר היה אצל בנה ויבוא ויגד לה כדברים האלה. ותשא שרה את קולה ותבך ותצעק צעקה גדולה ומרה על בנה, ותפל את נפשה לארץ ותזרוק עפר על ראשה ותאמר: "בני, יצחק, בני, מי יתן מותי אני תחתיך היום הזה!" ותוסף עוד לבכות ותאמר: "צר לי עליך כי גידלתיך וטיפחתיך וייהפך ששוני עליך לאבל. כי היתה תאותי אליך לצעקה ותפילה עד אשר ילדתיך לתשעים שנה, ועתה היית למאכלת ולאש היום הזה למנה. אך מתנחמת אנוכי עליך בדבר יי, בני, כי מצות אלהיך עשית, כי מי יוכל לעבור את דברי אלהינו אשר נפש כל חי בידו. צדיק אתה י אלהינו, כי כל מעשיך טובים וישרים, כי שמחה גם אני בדבריך אשר ציוית, אך עיני במר תבכה ולב שמח."

ותתן שרה את ראשה בחיק אחת משפחותיה אחרי כן ותדום כאבן. ותקם אחרי כן ותלך הלוך ושאול ותלך עד חברון ותשאל את כל הולכי הדרך אשר תפגע בדרך, ואין דובר אליה דבר לאמור, מה נעשה בבנה. ותבוא עם שפחותיה ועבדיה בקרית ארבע היא חברון. ותשאל על בנה ותשב שמה ותשלח מעבדיה לבקש, אנה הלכו אברהם ויצחק, וילכו לבקש אותם בית שם ועבר ולא מצאו. ויבקשו בכל הארץ וָאָיִן.

והנה השטן בא אל שרה בדמות איש ויבוא ויעמוד לפניה ויאמר אליה: "שקר דיברתי אליך, כי לא שחט אברהם את יצחק בנו ולא מת."

ויהי כשמעה הדבר ותשׂשׂ ותשמח מאד מאד על בנה, ותצא נפשה משמחתה ותמת ותיאסף אל עמיה.

ואברהם ככלותו את עבודתו וישב עם יצחק בנו אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו בארה שבע אל ביתם, ויבקשו את שרה ולא מצאוה. וישאלו עליה, ויאמרו אליהם: "הלוך הלכה עד חברון לבקש אתכם, אנה הלכתם, כי כזה וכזה הוגד לה."

וילכו אברהם ויצחק אליה חברונה וימצאוה כי מתה וישאו כולם את קולם ויבכו עליה בכי גדול. ויפול יצחק על פני אמו ויבך עליה ויאמר: "אמי אמי! איך עזבתיני ותלכי אנה ואנה ואיך עזבתיני!"

ויבכו אברהם ויצחק בכי גדול וכל עבדיהם בכו אתם אל שרה, ויספדו עליה מספד גדול וכבד.

(א, מא-מו). ס' הישר, 47-43 (השווה נוסחת ס' היובלים, פרק יז-יח). – גינצברג ה, 255-248 (228 ואילך). – א"י ב, 285-274, 313-311. צפונות, נה-נו.