בעת ההיא ילדה אשת לוט לו בת, ויקרא את שמה פלטית, כי אמר, כי פילטו אלהים ואת כל ביתו ממלכי עילם. ותגדל פלטית בת לוט ויקחה אחד מאנשי סדום ותהי לו לאשה.

ויבוא בעיר איש עני לבקש את מחייתו וישב בעיר ימים רבים. ויעבירו כל אנשי סדום קול כמשפטם, לבלתי תת לאיש ההוא פת לחם לאכול, עד ימות בארץ, ויעשו כן. ותרא פלטית בת לוט את האיש ההוא מושלך ברחוב העיר ברעב, ואין נותן לו מאומה למחייתו, ונפשו קרבה לצאת. ותימלא נפשה חנינה על האיש העני ההוא, ותכלכלהו בלחם בסתר ימים רבים, ותחי נפש האיש ההוא. ויהי מדי צאתה לשאוב מים, ותשם את הלחם בכד המים, ויהי בבואה אל מקום העני, ותוצא את הלחם מכדה ותתן לעני ויאכל. ככה עשתה לו ימים רבים.

ויתמהו כל אנשי סדום ועמורה על האיש ההוא, מדוע חיה ברעב ימים רבים. ויאמרו איש אל רעהו: אין זה, כי אם אוכל ושותה הוא, כי לא יוכל האדם לחיות מן הרעב ימים רבים, כאשר חיה זה ופניו לא סרו.

ויתחבאו שלושה אנשים במקום מושב העני ההוא בסתר לדעת, מי יביא הלחם לאיש ההוא לאכול. ותצא פלטית בת לוט כיום יום לשאוב מים, ותתן את הלחם בכד המים, ותלך לשאוב מים, ותט אל מקום האיש העני, ותוצא את הלחם מכדה ותתן לעני ויאכל. ויראו שלושת האנשים את הדבר אשר עשתה פלטית לאיש העני ההוא ויאמרו: אך עתה הנה היא כלכלתהו; על כן לא רעב ופניו לא סרו ולא מת כראשונים!

ויצאו שלושת האנשים מן המקום אשר התחבאו שמה, ויתפשו את פלטית ואת הלחם ביד העני ההוא. ויקחו את פלטית ויביאו אותה לפני שופטיהם ויאמרו אליהם: "כזאת וכזאת תעשה, והיא אשר כילכלה את האיש ההוא בלחם. על כן לא מת ימים רבים. עתה דברו לנו, מה משפט האשה הזאת, על אשר עברה את דתינו."

ויתקבצו כל אנשי סדום ועמורה ויבערו אש ברחוב העיר, ויביאו את האשה וישליכוה באש ותישרף ותהי לאפר.

וגם בעיר אַדמה היתה נערה אחת, בת איש עשיר מאנשי אדמה, ויעשו לה כדבר הזה. ויבוא הלך בעיר אדמה ללון בעיר, ומחר ילך לביתו. וישב נגד פתח בית אבי הנערה ללון שם, כי בא לו השמש במקום ההוא. ותראהו הנערה ההיא יושב בפתח הבית, וישאל לה מים לשתות. ותאמר לו: "מי אתה?"

ויאמר אליה: "אנוכי באתי היום מדרכי, ותבוא לי השמש פה, ואלין בזה עד למחר, והשכמתי בבוקר והלכתי לדרכי."

ותבוא הנערה ההיא הביתה ותוצא לאיש ההוא לחם ומים לאכול ולשתות.

וייוודע הדבר לאנשי אדמה, וייקבצו כולם ויביאו את הנערה לפני השופטים לשפטה על הדבר הזה. ויאמר השופט: "יש לנערה הזאת משפט מוות, על אשר הפירה את דתינו, וכזה וכזה משפטה."

ויתקבצו כל אנשי הערים ההם ויוציאו את הנערה ההיא וימשחו אותה בדבש מכף רגלה ועד קדקדה, כאשר דיבר השופט. ויתלו אותה לפני עדת הדבורים במקום מקבצם, ויבואו עליה כל הדבורים ויעקצו אותה ויצבו את כל בשרה.

ותצעק הנערה מפני הדבורים, ואין מביט אליה ואין מרחם עליה, ותעל צעקתה השמימה.

(א, לט-מ). ס' הישר, 38 (השווה: פרקי דרבי אליעזר, פרק כה; תרגום יונתן, בראשית יח, כא; רש"י שם, שם; זוהר בראשית, קו, ב). עושה פלא, ג, 34. – גינצברג ה, 238 (157) – א"י ב, 222-220.