מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא, שהיה יושב בראש עשרים וארבעה אלפים תלמידים. פעם אחת יצא לשוק של זונות, וראה שם אשה זונה ואהב אותה. והיה שליח משתלח בינו לבינה עד עת הערב.

לעת הערב עלתה על הגג וראתה אותו כשהוא יושב בראש התלמידים כשר צבא והיה גבריאל עומד על ימינו.

אמרה בלבה: "אוי לה לאותה אשה, שכל מיני פורעניות של גיהנום צואת [מתחברות אליה, מלשון צוות] לה!" אדם גדול כמו זה שהוא דומה למלאך, תעננו אשה זאת, וכשמתה ובטלה מן העולם יורשת גיהנום. אבל אם לא תקבל אותו, הרי היא מצלת אותו ולעצמה מדינה של גיהנום!"

וכיון שבא אצלה, אמרה לו: "בני, מפני מה אתה מאבד חיי העולם הבא בשביל הנאת שעה אחת בעולם הזה?" ולא נתקררה דעתו, עד שאמרה לו: "בני, מקום שאתה אוהב מלוכלך ומטונף מכל האיברים, ואין כל בריה יכולה להריח ריחו." ולא נתקררה דעתו. עד שתפשתו בחטמו והניחתו על אותו האיבר.

כיון שהריח ריחו, נמאס בפניו. ולא נשא אשה לעולם.

יצתה בת קול ואמרה: "אשה פלונית ואיש פלוני מזומנים לחיי העולם הבא!"

(ג, כח-כט). נספחים לסדר אליהו זוטא, 40-39; תנא דבי אליהו, 66. ב"י א, 148-147, 371. – צפונות, קעה ("עוד סיפור בתלמיד וזונה").