מעשה היה בלודקיא באדם אחד שהיה מוכר שקצים ורמשים, והכתוב אומר: 'מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו!, [ויקרא יא, ח] והיו מכריזין עליו מן השמים: "פלוני מובטח לו לעולם הבא!"

אמר רבי יהודה: "מהו זה? אני מן שלושים שנה לא יצאתי מפתח ביתי אלא עוסק בתורה, ולא הכריזו עלי מן השמים. אלך למדינת אותו האיש ואראה את מעשיו."

הלך ללודקיא. כיון שהגיע למדינה, נזדמנה לו אשה בבגדים אדומים. אמרה לו: "לאיכן אתה הולך?"

אמר לה: "לבית אותו האיש שהוא מוכר נבילות אני מבקש."

אמרה לו: "ושמו אין אתה מכיר? הלא מכריזין עליו מן השמים בשמו."

אמר לה: "‏שמעתי אלעזר לדיקי."

אמרה לו: "קרא לו רבי, שהוא גדול ממך."

אמר לה: "הראיני את ביתו."

הראתה לו הדרך ונסתלקה מלפניו.

באה עוד לפניו בדרך ועמדה כנגדו בבגדים לבנים.

אמרה לו: "מה אתה מבקש?"

אמר לה: "ביתו של איש שהוא מוכר נבילות."

אמרה לו: "בוא אחרי, עד שאראהו לך."

הלך אחריה ובא וראהו יושב על הספסל, ועבדיו מוכרין נבילות. הכריע לו רבי יהודה, ועמד אלעזר לדיקי והשתחוה לו. ונטל בגדיו והלך עמו למרחץ. ראהו רבי יהודה שהוא רוחץ בשניים ועשרים מרחצאות ואחר כך טבל בשבעה דימוסים [מרחצאות חמות] מים.

אמר לו: "והלא רחיצה וטבילה אחת היא?"

אמר לו: "בשביל נבילות שלא יהא עלי מהן כלום."

אמר לו: "וכמה מרחצאות יש לך?"

אמר לו: "משבת לשבת ששים מרחצאות וחמישים דימוסים."

נכנסו ורחצו ידיהם והביאו השולחן לאכול.

אמר לו: "איני אוכל עד שתגיד לי מעשיך."

אמר לו: "מעשי גדולים הם. אכול ואחר כך אני מודיעך."

נשבע [ואמר לו]: "לא אוֹכל עד שתגידם לי."

אמר לו: "מעשי כך היו: מעשה באחד שחבשו המלך על ששים זהובים ולא היה לו לפדות את עצמו. ונתן לו המלך זמן שלושת ימים, אם הביא, ואם לאו, הוא נוטל את ראשו. חזרה אשתו ללוות, ולא נתן לה אדם כלום. באה אצלי, והיתה יפת תואר ביותר. נתתי עיני בה ואמרתי לה: 'אני אלווך על מנת שתהי עמי'. ולא קיבלה עליה. הלכה וחזרה כך פעם ראשונה ושניה. כשצר להם, באה אצלי על מנת כן. והוצאתי הזהובים ובאתי לשמש עמה. באותה שעה נשאתי עיני וראיתי דמות יעקב אבינו [השווה את האגדה על יוסף ואשת פוטיפר, בבלי סוטה, לו, ב ועוד] ונתייראתי ורעדתי ועמדתי ונתתי לה את הזהובים שלמים. זה הוא מעשי."

אמר לו: "דייך! אשרי אבותיך, מי יצא מחלציהם! אשריך בעולם הזה ואשריך בעולם הבא!"

(ג, כז-כח). מד' הגדול, דברים (כ"י), 78-77. ב"י א, 116-114, 367 (= סי' 138). – צפונות, קעא-קעב ("הנסיון").