אמרו חכמינו זכרונם לברכה על רבי חנינא בן דוסא: בכל יום ויום בת-קול יוצאת מהר חורב ואומרת: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת

לערב שבת."

ואשתו של חסיד זה כשהיתה רואה את הנשים בערב שבת אופות ומבשלות לכבוד השבת, ולה לא היה כלום ולא מאומה לאפות ולא לבשל – היתה מתביישת משכנותיה. והיתה מסקת אש בתנור ומשימה קדרות מים לבד בשביל להראות לשכנותיה שהיא אופה ומבשלת כמותן.

ויהי יום אחד ערב שבת והיא מסיקה התנור, ובבוא אליה שכנתה ותאמר לה: "הסקת התנור

ואני יודעת שאין לך כלום לאפות ולא לבשל."

והלכה היא לבדוק ולראות התנור ומצאה אותו מלא לחם ומצאה משארתה מלאה בצק. ותקרא אותה ותאמר לה: "צאי והוציאי הלחם, כי כבר הוא אפוי והבצק חמוץ במשארת."

ותצא ותאסוף הלחם ותאפה את הבצק.

וכך היה לה וכך עשה הקדוש ברוך הוא נסים ונפלאות בזכותם וחסידותם. וכן בערב שבת נתחלף לה כלי של שמן בכלי של חומץ בנר והדליקתו, והיא לא ידעה, ובראותה כן ותיאנח מאד. ויראה אותה רבי חנינא בעלה ואמר לה: "מה לך?"

ותספר לו כל אשר קרה אותה. ויאמר לה: "אל תיעצבי! מי שאמר לשמן וידלק, הוא יאמר לחומץ וידלק!"

ויהי הנר דולק כל הלילה וכל היום, עד שהדליקו ממנו נר להבדיל עליו.

ויהי היום, ויכבד עליהם עול התעניות וקשי הדלות. ותאמר לו אשתו לרבי חנינא: "בקש מאלוהיך שיתן לך מעט מן הטובה שעתיד הוא ליתן לך לעולם הבא."

ויעש כן. וניתן לו רגל אחת של זהב מן שולחנו. ויהי בלילה, וירא בחלום שולחנות של זהב של חבריו והם שלמים לפניהם, ושולחנו לפניו בלא רגל אחת. וייקץ ויגד לאשתו החלום. ותאמר לו אשתו: "אם כן איפוא בקש מאלוהיך, שיקח הרגל."

ויעש כן – ותשב הרגל למקומה.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: "גדול הנס האחרון מן הראשון. והלכתא גמירי, דמיהב יהיבי, משקל לא שקילי [‏והלכה שנינו: נתון יתנו (ממרום), לקוח לא יקחו].

ומעשיות של החסיד הזה עצמו מספר. ואמרו שלא היתה תפילתו שבה מעולם ריקם מלפני הקדוש ברוך הוא בכל עת. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בימי בצורת ירד גשם והוא היה הולך בדרך. ותקץ נפשו מרוב הגשמים ואמר: "כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?!" וייכלא הגשם מן השמים. ויגיע עד ביתו בלילה ואמר: "כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת?!" וירדו הגשמים.

בוא וראה, כמה גדולתו של חסיד זה וחסידותו וצדקותיו לפני הקדוש ברוך הוא. והוא מצטער בעולמו ברעב ובעירום ובחוסר כל.

(ג, יט-כ). חיבור יפה, 12-11; מדרשות ומעשיות, 48-47; עושה פלא ג, 62-61. (בבלי, ברכות יז, ב; תענית כד-כה; יומא נג, ב). נ"א : גסטר, סי' קסג; ראשית חכמה, 363. מעשה-בוך (גסטר), סי' 36-35. ב"י ב, 39-35‏, 313-315, 336-335 (= סי' 59). צפונות, קצא ("החומץ המאיר").