מעשה ברבי מאיר, שהיה דורש בלילי שבת בבית הכנסת. ויצאה אשה אחת לשמוע קולו וערב לה, ובא בעלה מן התפילה ולא מצאה. והיא יושבת, עד שכבה נר של שבת ובאה.

אמר לה בעלה: "היכן היית?"

אמרה לו: "שמעתי קול הדרשן שבבית הכנסת וערב לי וישבתי עד זמן זה."

באותה שעה נשבע בעלה שלא תבוא לרשותו עד שתרוק בפני הדרשן. ומפני שגדול היה רבי מאיר, מיאנה לעשות זאת והלכה לבית אביה. ‏לאחר זמן נשאו ונתנו העם בדבר, עד שנשמע הקול לרבי מאיר. מה עשה? אמר לאשה אחת: "לכי דעי לי, היכן פלונית שנשבע עליה בעלה בדבר זה."

הלכה אותה אשה ומצאה אותה יושבת עם עשר נשים ביום השבת נושאות ונותנות בדבר זה.

הלכה האשה והגידה לרבי מאיר. הלך אצל הנשים וישב על הפתח ואמר להן: "אני מאיר, שמא יש בכן מי שהיא יודעת ללחוש לעין, מפני שעיני מרדה עלי. והיו הנשים אומרות לזאת האשה: "לחשי לעיניו ורוקי בפניו, כדי שתצאי משבועת בעלך."

ואמרו הנשים לפני רבי מאיר: "רבי, אין אנו יכולות ללחוש אלא זאת האשה." והלכו להן והניחוה לבדה.

ביקשה לילך עמהן. אחזה רבי מאיר בידה ואמר לה: "לחשי לעיני, כדי שתהיה רפואה על ידך."

אמרה לו: "חיי ראשך, שאין אני יכולה ללחוש."

אמר לה: "אם כן, רוקי בה שבע פעמים, והקדוש ברוך הוא ישלח רפואה."

אמרה: "אין אני יכולה."

ולא הניחה, עד שירקה בפניו שבע פעמים. ואחז בידה והוליכה לבית בעלה ואמר לה: "אמרי לבעלך: "אתה נשבעת שארוק בפניו פעם אחת וכבר רקקתי שבע פעמים!" והלך לבית הכנסת.

וכבר ידעו בדבר. עמדו תלמידיו ואמרו לו: "רבנו! כל כך בזית התורה ולומדיה?"

אמר להם: "כדאי לו למאיר להיות כרבו! מה שם המפורש שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך

הוא: "יימחק כדי לעשות שלום בין איש לאשתו [‏ראה במדבר ה, כג], מאיר על אחת כמה וכמה!"

(ג, יח-יט). מעשה ר' מאיר: מנצור אל דאמרי, 4; אוצר מדרשים ב, 277 (עמ' עח צ"ה פרק 20). (ירושלמי, סוטה א, טז ד). נ"א: ‏מד' דברים רבה ה, טו. ש"א, 179 (113). ב"י ב, 34-32, 335 (= סי' 88). – צפונות, קנו ("רבי מאיר").