מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהלך לבקר את רבו והשכים לבית המדרש ופתח: "לעולם הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות!"

בא הגמון אחד ועמד על פתח בית המדרש ואמר: "מי בכם ירכיבני על כתפו ויוליכני לביתו ויעשה לי כל צרכי?"

קם רבי חנינא בן דוסא ואמר לו: "אני."

הרכיבו עד שהביאו לביתו והביא לו מים. עמד ונתפלש בעפר.

אמר לו: "רבי, מה רצונך ובמה אדוני סועד?"

אמר לו: "דבש ואגוזים."

יצא הוא לצד ואשתו לצד, עד שהביאו לו. לקח השולחן, חבטו.

אמר לו: "רבי, בטוב עין מה רצונך?"

אמר לו: "מי ירכיבני ויוליכני עד מקומי?"

אמר לו: "אני."

כיון שיצא לרחוב העיר, הרגיש בו שירד מעליו, וראה שלהבת עולה לרקיע, ושמע קולו שהוא אומר לו: "חנינא, חזור בך. כבר נתנסית ונמצאת שלם! שוב אין אנוי מצערים אותך. שכך שמעתי שאומרין עליך: 'ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך'." [ישעיה נא, טז]

(ג, יח). גסטר, סי' קסא. ש"א, 189. ב"י ב, 32-31, 335 (= סי' 60). – צפונות, קנה.