נוסח ראשון

מעשה בשני בני אדם שהמרו זה עם זה ואמרו: "מי שילך ויקניט את הלל, יטול ארבע מאות זוז."

וילך האחד ערב שבת, והיה הלל חופף ראשו לכבוד שבת, ויקרא: "מי כאן הלל? ‏מי כאן הלל?"

נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: "מה אתה מבקש?"

אמר לו: "שאלה יש לי לשאול."

אמר לו: "שאל, בני, שאל."

אמר לו: "מפני מה ראשם של בבליים סגלגלים?" [ שאלת-לעג: אף הלל יצא מבבל]

אמר לו: "שאלה גדולה שאלת." אמר לו: "מפני שאין להם חיות [מילדות]."

‏וילך והמתין שעה אחת וישב ויקרא: "מי כאן הלל?"

ונתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "מה אתה מבקש?"

אמר לו: "שאלה יש לי לשאול."

אמר לו: "שאל, בני, שאל."

אמר לו: "מפני מה עיניהם של תרמודיים תרוטות?"

אמר לו: "מפני שהם דרים במקום החול והרוח משיב ומסיע החול ונכנס בעיניהם, על כן עיניהם כך."

והלך לדרכו והמתין שעה אחת וחזר ואמר: "מי כאן הלל? ‏מי כאן הלל?"

ונתעטף ויצא לקראתו. ואמר לו: "מפני מה רגליהם של אפריקיים רחבות?"

אמר לו: "מפני שדרים בין בצעי המים [פירוש: ביצות]."

ובכל זאת לא היה כועס הלל.

וכשראה, שלא יכול להקפידו, אמר לו: "אתה הוא הלל, נשיא ישראל?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "אם כן, אל ירבו כמותך בישראל!"

אמר לו: "בני, מפני מה?"

אמר לו: "מפני שאיבדת ממני ארבע מאות זוז."

אמר לו: "הווי זהיר ברוחך. כדאי הלל שתפסיד על ידו שמונה מאות זוז, והלל אל יקפיד."

ומעשיות החסיד הזה עצמו מספר. על כן צריך אדם להרחיב לבו לשמוח בחלקו ואל ייבהל ואל יכעס, כמו שנאמר: 'כי כעס בחיק כסילים ינוח' [קהלת ז, ט], ונאמר: 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך!' [שם יא, י]

נוסח שני

'אל תהי נוח לכעוס' [אבות ב, י].

מעשה באחד שבא להכעיס הלל הזקן. המתין לו עד שישן, התחיל דופק ואומר: "מי כאן הלל?"

אמר לו: " מה לך?"

אמר לו: "שאלה יש לי לשאול."

עמד ופתח לו, נתעטף וישב לו, אמר לו: "שאלתך מה?"

‏אמר לו: "שכחתי."

אמר לו: "היזהר ברוחך."

אמר לו: "מפני מה זנבה של פרה ארוך ושל חמור קצר?"

אמר לו: "שאלה גדולה שאלת." אמר לו: "מפני שהחמור נושא אוכף על בשרו ואין זנבו מגיע אלא עד חצי ירכו, ובשר הפרה מגולה וזנבה ארוך ומשתמשת בו על כל בשרה."

אמר לו: "יש לך שאלה אחרת?"

אמר לו: "לאו."

עמד והלך לו. עלה הלל וישן לו. כיון שישן, התחיל דופק ואומר: "מי כאן הלל?"

אמר לו: "מה לך?"

אמר לו: "שאלה."

עמד ופתח לו, נתעטף וישב לו. אמר לו: "אמור שאלתך."

אמר לו: "שכחתי."

אמר לו: "היזהר ברוחך."

אמר לו: "מפני מה ראשיהם של בבליים ארוכים ושל בני מדינה זו סגלגלים?"

אמר לו: "שאלה גדולה שאלת." אמר לו: "מפני שאין במקומם עריסות, וכל ימיו מתגדל התינוק על חיק אמו. ושל בני מדינה זו – כיון שהאם יולדת אותו, היא נושאת ונותנת אותו בתוך העריסה. ראשיהם של התינוקות נעשים סגלגלים. ולפיכך ראשם של בבליים ארוכים ושל בני מדינה זו סגלגלים." אמר לו: "יש לך שאלה אחרת?"

אמר לו: "לאו." ‏התחיל צווח ואומר: "אוי לי מפניך, הלל, אוי לי מפניך!"

אמר לו: "מה לך?"

אמר לו: "ענוותנותך גרמה לי שאפסיד ארבע מאות דינר."

אמר לו: "מוטב לך, שתפסיד ארבע מאות דינר על ארבע מאות דינר, ואל ייקרא הלל קפדן אפילו שעה אחת לפני המקום!"

(ג, טז-יח). א: חיבור יפה, 19-18 (בבלי, שבת, לא, א); גסטר, סי' פד; עושה פלא ג, 64-63. ב: אבות דר' נתן, נוסחא ב, כט, 61-60. – מעשה-בוך (גסטר), סי' 12. ב"י ב, 31-29, 335 (= סי' 58). צפונות, קלט.