ויבוא דון יוסף הנשיא בתוך היוצאים מכור הברזל מפורטוגל פירארה, וישב שם ימים אחדים. וילך משם תוגרמתה, וימצא חן בעיני שולימאן המלך, ויאהבהו מאד. ויתן לו המלך את חורבות טבריה ושבע מערי הפרזי אשר סביבותיה, ויתנהו לשר ולקצין עליהן בעת ההיא.

וישלח דון יוסף שמה את רבי יוסף בן אדריט משרתו, לבנות את חומות העיר, וילך וימצא גם הוא חן בעיני בן המלך. ויתן לו ששים אספרי [שם מטבע] דבר יום ביומו. וישלח המלך עמו שמונה אנשים ילידי ביתו ויתן בידו את החתום נכתב ונחתם בטבעת המלך; ויפקדהו אל הפחה אשר בדמשק ואל הפחה אשר בצפת לאמור: ככל אשר ישאל האיש הזה מכם תעשו! והדת ניתנה מטעם המלך לאמור: כל הבונים וכל נושא סבל אשר בערים ההם ילכו לבנות את טבריה, ואשר לא ילך עוונו ישא. וירבו שם האבנים לרוב, כי עיר גדולה היתה טבריה לאלהים, בטרם עלות הכורת עליה, ותליסר בי כנישתא [י"ג בתי-כנסת] נמצאו בתוכה בימי רבי אמי ורבי אסי. ויצו את יושבי שבע הערים ההן לעשות להם חומר לעשות המלאכה והותר; וגם חול נמצא שם לרוב, כי ים טבריה קרוב אליהם.

ויקנאו בם הישמעאלים, ויקם שאריף אחד בא בימים ויזעק באזני יושב הארץ ההיא לאמור: "אל תתנו לבנות את העיר הזאת, כי מרה תהיה באחרונה; כי מצוא מצאתי כתוב בספר עתיק יומין, כי בהיבנות העיר אשר שמה טבריה תאבד אמונתנו והיינו חטאים!"

וישמעו בקולו, ולא אבו ללכת לבנות חומותיה, באדין בטילת עבידת שוריא די טבריה [אז בטלה עבודת החומות של טבריה. ראה עזרא ד, כד] ויתעצב רבי יוסף בן אדריט מאד, וילך אל הפחה אשר בדמשק ויזעק לפניו: "אהה, אדוני! כי מאן ימאנו יושבי ערי הפרזי לעשות את מצוות המלך."

ויחרד הפיה וייחפז לשלוח שמה, ויקחו שניים מראשי העמים ויורידם בדמים שאולה, למען יראו הנשארים וייראו ולא יזידון עוד.

וישובו ויחפרו לעשות חומות העיר. וימצאו אבן גדולה ותחתיה סולם יורד ארצה ושם במה גדולה מלאה צלמי שיש ומזבחות, כמשפט במות הערלים; וינתצוה ארבעה עבדי דון יוסף אשר נתן לו בן המלך מאשר נתפשו במלחמת הגילבי [מתנגדו של בן המלך] וימלאוה עפר. וגם שלושה פעמונים נמצאו שם בעת ההיא, אשר הטמינו הערלים מימי גואידון המלך הערל האחרון אשר מלך בארץ ההיא בעלות הכורת עליהם, ויעשן מהם האילים המנגחים.

והעיר טבריה אשר בנו, אלף וחמש מאות אמה יסובבוה. ותשלם המלאכה בחודש כסליו בשנת חמש ועשרים ושלוש מאות וחמשת אלפים. וישמח דון יוסף מאד ויתן תודה לאלהים.

(ב, קנז-קנח). עמק הבכא, 147-145; סדר הדורות א, 124. – ב"י ה, 167-165, 305 (=סי' 272).