מעשה בסנדלר אחד, שהיה לו אח פרוש. ואותו הפרוש היה הולך בכל תחילת השבוע למדבר ומתבודד ועוסק בתורה וחוזר לביתו בערב שבת. פעם אחת נתעכב ושהה קרוב לצהריים ערב שבת ותעה בדרך, ולא היה יודע באיזו דרך ילך. נזדמן לו ארי אחד, ונחש כרוך על צוואר הארי, ורכב עליו והגיעו על פתח חנות אחיו הסנדלר.

ואחיו הסנדלר היה לו עסק גדול והוכרח לקום ולהשלים עסקו ולחזור. אמר לאחיו הפרוש: "תשב בחנות עד שאבוא."

והיה הארי בצד השני.

באו נשים גויות לקנות מנעלים ובתי רגליים, מצאו את הפרוש יושב בחנות, אמרו לו: "תמכור לנו מנעלים ובתי רגליים."

היה מוציא להן, והיו מודדות אותם ברגליהן. אמר: "ביני וביני, יבוא אחי ויאמר להן על הדמים."

היתה אחת, שלא היו נכנסות רגליה בבתי רגליים, והיה הפרוש דוחק אותם ברגל הגויה. ובא לו הרהור תאווה, אז שאג הארי ורצה לאכלו...

(ב, קנב). ס' המעשייות (בגדד), סי' קיג, 95. ב"י ה, 84-83, 300