מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
רבי נסים המצרי |
טקסט |
מעשה היה בירושלים בשנים קדמוניות, אשר היה שם מנהג, שהרב היה מחלק מעות ופרס לכל אחד ואחד קודם חג הפסח; וכמו כן היה מחלק קופה של צדקה לעניים ולצנועי תורה. ובימים ההם היה שם בירושלים איש אחד חכם וצנוע מאד ויילחץ עני בעניו, ובהתחלק הקופה לא זכר הרב את האיש ההוא וישכחהו. ויהי כי הקיפו ימי ניסן ובא מועד ואין כל מאומה בידו, ויקומו כל בניו וכל בנותיו וילחצוהו לאמור: "מה לך נרדם? הנה יום בא ליי, הגיע זמן ביעור חמץ, ולמה נמות לעיניך? כי לא נעשה כפסח הזה לאכול חמץ בפסח." ויהי כי לחצוהו, 'יזל מים מדליו' [מליצה לדמעותיו שנזלו, על פי במדבר כד, ז] ויתן את קולו בבכי על דלותו וצערו. ויהי כי הרבה והפציר בתפילה, ותעל שוועתו אל האלהים. וישמע יי את צעקתו ויחר אף יי על העיר להשחיתה מקול שוועת העני החסיד ההוא בהתעטפו ברעב ומרחם אין. עד שעמד אליהו בתפילה לפניו להשיב חמתו מהשחית ויאמר: "יי אל רחום, אל תשחת עמך ונחלתך, אנוכי ארדה נא שמה ואשימה עיני עליו, אחלצהו ואכבדהו, כי לא בפשע ולא במרד שכחוהו, אלא מפני צניעותו כי רבה היא." והנה החסיד העני קם מכרוע על ברכיו, ויצא אל רחוב העיר. וירא אליו אליהו זכור לטוב ונתן לו שלום, והחזיר לו שלום. וישאלהו האיש לאמור: "מה תבקש?" ויאמר לו אליהו: "אין איש מאסף אותי הביתה; ואם נא מצאתי חן בעיניך, כבדני נא לאספני בתוך ביתך בפסח הזה. ואני אתן את שכרך." ויען החסיד העני לאמור: "בוא ברוך יי, כטוב בעיניך שב, אתה תהיה בביתי עד אשר תחפוץ; רק הודיעני נא מה שמך, כי יבוא דברך וכיבדנוך." ענה ואמר לו: "זה שמי רבי נסים המצרי, וקח נא את הכסף וטבוח טבח והכן!" ויקח החסיד העני את הכסף ויבוא אל ביתו שש ושמח ויספר לאשתו ולבניו ולבנותיו את כל הדברים ההם. ויצוום על כבוד האורח, לאמור כי זקן ונשוא פנים הוא ומראהו כמראה מלאך האלהים, והיזהרו בו. ויהי היום ערב פסח אמר החסיד: אלכה נא ואראה את האיש האורח ואקראנו לבוא כאשר דיבר. ויסובב את כל העיר בשווקים וברחובות וישאל לאמור: "הידעתם וראיתם את האיש האורח רבי נסים המצרי?" ויענו ויאמרו: "לא ידענו ולא שמענו את שמו, בלתי היום מפי כבודך." ויחפש בכל העיר ולא מצא, עד שנתן החסיד אל לבו לאמור: אכן נודע הדבר, כי לית דין בר נש רק אליהו זכרונו לברכה. על כן קרא שמו נסים המצרי, על שום הנס שנעשה לי לכלכל את דברי חג הפסח כמשפט שנעשה על נס ישראל כמצרים. ומיתר הכסף אשר נשאר ביד אותו החסיד לא חסרה כלכלתו כל הימים. ולרב של העיר ירושלים בליל התקדש חג הפסח בא אליו בחלום בחזיון לילה איש, מראהו כמראה מלאך אלהים, ויבהלו בבלהות לחנקו. ויצעק אליו לאמור: "מדוע ככה עשית לשכוח את החסיד העני ההוא? וכפשע ביניכם ובין המוות, כי עלה חרון אפו יתברך עד להשחית, לולא אליהו זכרונו לברכה עמד כפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית ויפן אל העני ברחמים להחזיק בידו." ויהי בבוקר, ותפעם רוחו וישלח ויקרא את העני וישאל מחילה לבל ימות וייספה בעוון ההוא. ומאז קיבל על עצמו לחפש ולפשפש אחרי כל דל עני והלך צנוע להחזיק בידם לתמכם ולסמכם. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
נסים המצרי (רבי), ירושלים, צדקה, פסח, אליהו הנביא, חסיד, חלום |