מעשה בירושלים: משנות קדם היה זקן עשיר מופלג בעשרו, ולעת זקנתו נולד לו בן יחיד. ובהגיע הבן לדעת בין טוב לרע, כשש שנים, וכראות האב כי הנער משכיל מאד, אז גמר בלבו להבדילו מהבלי העולם הזה, אשר המה כצל עובר ואיננו, וללמדו רק מצוות יי ותורתו, אשר מהם חיי העולם הזה והבא, להיות לו ליקר ולתפארת, כי הוא בן יקיר לו מכל מחמדיו. ואז הפריש [לו] חדר מיוחד ומלמד מופלג [נתן לו] ללמדו ספר התורה עד תומו, יומם ולילה לא ימושו מפיהם. ולבל יצא הנער מפתח החדר חוצה, כל מעדני העולם ובגדי יקר לא מנע ממנו; גם למלמדו לא חשך ממנו כל. ככה עשה משך עשר שנים רצופות. והנער חפץ יי בידו הצליח והשכיל ונעשה למדן גדול ומופלג בש"ס ופוסקים כמעט בעל פה ושאר ספרים עד אין מספר.

ואביו זקן בא בימים וירא את הנער, והנה טוב מאד והבשילו ימי נעוריו כשבע עשרה שנה. אמר בלבו: הן קרבו ימי ובא העת להחזיר הפקדון לבעליו; ומה אעשה לכל יקר הוני אשר יישאר אחרי לבל יהיה יגיעי בעמל כפי להבל ולריק. הן בני יחידי לא ידע אתי מה בבית ואינו בקי בטיב משא ומתן, ואיככה אוכל וראיתי באבדן עשרי? ובני יקירי וחמדת לבבי יושיט ידו לאגורת כסף? אז לקח את הבן להראותו את כבוד עשרו ורוב הונו ולימדו טיב משא ומתן וטייל עמו בשווקים וברחובות והראה לו כל מיני סחורות ואמר לו: "חכם, בני, וישמח לבי גם אני, ובכל זאת תורת יי לא תמוש מפיך! טוב תורה עם דרך ארץ."

והנער השכיל מאד והבין דבר מתוך דבר; והאב שש מאד על חכמתו. ולאחר ימים אחדים קרבו ימי אבל אביו והלך בדרך כל הארץ זקן ושבע ימים.

ואחרי כן לקח הבן כל הונו אשר ירש וישא את רגליו ללכת מעיר לעיר להבין ולהשכיל בטיב העולם וענייניו. והלך עם צרור הכסף אשר בידו רב מאד, עד שבא לקושטא וטייל בשווקים וברחובות. ובא לשוק אחד וראה ארגז גדול של ברזל תלוי בשלשלת ואיש חיל הולך ובא לפניו וכלי זין בידו לשמרו. עמד הבן על עמדו וישאל להשומר: "מה המעשה הזה?"

אמר לו בחרות אפו: "גש-הלאה, אין לך עסק בנסתרים."

ויפצר בו מאד; ואחרי אשר נתן לו אלו קשיטות כסף, סיפר לו המעשה: "השולטאן היה לו חלפן יהודי והיה נכבד מאד בעיני השולטאן; ואחר שנים כבירים נתקנאו בו הישמעאלים והלשינו עליו אל המלך לאמור: גנוב גנב מעמך כל הונך, ומאשר לך עשה את כל הכבוד הזה. ושלח המלך אחריו ואמר לו: בוא חשבון משנים קדמוניות, מעת היית לראש. אז חרדה גדולה נפלה עליו וארכובותיו דא לדא נקשן. כי מי יכול ליתן חשבון צדק מעשרים שנה או יותר? ולא הועילה בקשתו ביום עברה וזעם לפני המלך. וכראות המלך, כי ניתנו מגרעות לכסף מספר רב מאז לפי חשבונו, אז חרה אפו מאד ויצו לעשות בו משפט מוות. ויהרגהו ויחנטו אותו ויישם בארון הזה, עד אשר היהודים ישלמו בעדו כל הכסף הנגנב עד פרוטה אחרונה, אז יינתן לקבורה."

וכשמוע הבן דבריו אלה, לא עצר את פיו לשאלו: "כמה חסר עוד לפי החשבון?"

אמר לו: "כך וכך מספר רב מאד."

מיד הלך הבן לחצר בית המלך ואמר להניצבים עליו: "דבר סתר לי לדבר עם המלך."

ויוגד הדבר למלך ויתן לו רשות לבוא לפניו. ויבוא לפני המלך ויברך אותו ברכת המלך בלשון צחה ובהשכל, וימצא חן בעיניו מאד. אמר לו המלך: "מה בקשתך ותינתן לך."

אמר לו הבן: "שאלתי ליתן את ההרוג לקבורה, ואני כל מגרעת הכסף אשקול למלך."

וייטב הדבר בעיני המלך ויצו לקבור את החלפן האומלל התמים; והוא לקח את כל הכסף והביא לפני המלך. ויבקש מאת המלך להעביר כרוז בכל עיר קושטא, אשר כל איש ואשה אשר לא יבוא אל קבורת האיש הזה אחת דתו להמית. וימלא המלך בקשתו גם זאת, כי מצא חן בעיניו. ולא נשאר אף ילד מעריסתו שלא הלך ללוותו, וכבוד גדול והספד עשה לו מאד.

אחר ימים אחדים שלח המלך אחרי הבן ואמר לו: "אחת אשאל, אל תתן כתף סוררת."

אמר לו: "הנני עבדך לכל אשר תצווני."

אמר המלך: "חפצי ורצוני להנחילני שכר מצוותך אשר עשית כעת."

אמר לו הבן: "כל מה שתאמר לי אעשה בכל נפשי, אך זאת לא אוכל לעשות, כי מה אנוש ומה חייו אם לא לקיים מצוות יי? וכל ימי הייתי מצטער, מתי תבוא לידי מצווה גדולה כזו, אשר אין לה ערך ליום שכולו ארוך, ואיככה אוכל ליתן שכרה לאדוני? ומי יודע, אם כל ימי חלדי תבוא לידי מצווה כזו גם בעד כל הוני. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וראו גודל חכמתו. והלך המלך עמו לטייל בין הגנים והראה לו כל טוב יקרו וישלחהו וילך מאתו בשלום.

וילך משם עוד מעיר לעיר, ואחרי כמה שנים הלך בספינה לחזור לביתו. ויהי היום, והנה רוח סערה גדולה מאד, והים הולך וסוער עד שנשברה הספינה ונפלו כולם בעומק ובלב הים. והבן כאשר באו מים עד נפש, נדמה לו כנציב אבן גדול והוליכהו על שפת הים. ויעל אל היבשה וישב בדד על שפת הים ויבך בכי גדול; כי לא ידע, מה יהא בסופו והיכן הוא? וישא עיניו וירא והנה נשר גדול לבן כשלג מועף ביעף וירד העיט ויעמוד אצלו וקרא בצפצוף לשונו כשעה אחת. אז הבין מדעתו, כי לא דבר ריק הוא, אין זה כי אם שלוחו של מקום. וברוב בטחונו בהשם יתברך עלה על הנשר. מיד הגביה הנשר את כנפיו ויעל עמו ובאיזה רגעים הביאו לירושלים והעמידו בחצר שלו ויעל ונעלם מעיניו. בחשכת לילה, וירא איש עומד לפניו מעוטף לבנים, ויחרד האיש ויילפת. ויגע בו האיש ויאמר: "אל תירא, אני האיש החלפן אשר עשית עמדי חסד של אמת, על כן הצלתי נפשך ממוות. האבן והנשר אני הוא. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, שכרך הרבה מאד. רב טוב הצפין לצדיקים לך צפון, עין לא ראתה אלהים זולתך.

ועד יום מותו היה עשיר בנחת וכבוד וירא בני שילשים [והוא] עוסק בתורת משה יומם ולילה וירא אלהים באמת ובעל צדקה, צדקת פזרונו בישראל.

(ב, קמח-קנ). מעשה נסים, ה 7-5; מוראים גדולים, 79-77; שערי ירושלים 42, ב"י ה, 80-67, 299 (= סי' 319).