סביב ירושלים הרים גדולים, ובהר ציון קברי בית דוד וקברי המלכים אשר קמו אחריו, ואינו ניכר המקום.

פעם נפל כותל אחד מהבמה אשר בהר ציון, וציווה הכומר הגדול אל הכהן לבנות הכותל ההוא ואמר לו: "קח את האבנים מחומת ציון הקדמונית ובנה בהן הבמה!" והוא עשה כן. שכר פועלים כמו עשרים אנשים בשכר ידוע, והיו מוציאים אח האבנים מיסוד חומת ציון. ובין האנשים ההם היו שני אוהבים בעלי ברית. ויום אחד עשה אחד לחברו משתה ואחרי אכילתם באו אל המלאכה. אמר להם הממונה: "מדוע איחרתם לבוא?"

ויענו: "מה היזק יש לך? בשעה שילכו חברינו לסעוד, נעשה אנחנו מלאכתנו!"

והם היו מוציאים את האבנים והקימו אבן ומצאו פי מערה.

אמר אחד לחברו: ניכנס ונראה, אם יש שם ממון? הלכו במבוא המערה, עד שהגיעו אצל ארמון אחד גדול בנוי על עמוד שיש מצופה כסף וזהב. ולפניו שולחן ושרביט הזהב ועטרת זהב. והוא קבר דוד מלך ישראל, ולשמאלו [קברו של] שלמה כמו כן, וכן קברי כל המלכים ממלכי יהודה הקבורים שם. ושם ארגזים סגורים, שאין אדם יודע מה בתוכם. ורצו שני האנשים ליכנס בארמון; והנה רוח סערה יצא מפי המערה והכה אותם ונפלו לארץ כמתים ושכבו שם עד הערב.

והנה רוח אחד בא וצועק בקול אדם: "קומו צאו מן המקום!"

ויצאו דחופים משם האנשים מבוהלים והלכו אל הכומר הגדול והגידו לו כל הדברים. ושלח הכומר הגדול להביא רבי אברהם חסיד הפרוש אל-קושׂטנטיני שהיה מאנשי ירושלים, וסיפר לו הדברים על פי שני האנשים האלה שבאו משם. וענה לו רבי אברהם ואמר לו, כי קברי בית דוד למלכי יהודה הם.

ולמחר שלחו בשביל שני האנשים ומצאו אותם כל אחד ואחד מושכב על מיטתו; ופחדו ואמרו: "לא ניכנס לשם, כי אין חפץ יי להראות אותה לשום אדם." וציווה הכומר הגדול לסתום אותו מקום ולהעלימו מבני אדם עד היום הזה.

(ב, קלח-קלט). שבחי ירושלים, 22; מסעות ר' בנימין, 36-34; מעשה נסים, סי' א, 2. ב"י ה, 61-60, 298 (= סי' 312).