בימים ההם [בבוא אברם ארצה כנען] היה בארץ שנער איש חכם ומשכיל בכל חכמה ויפה-תואר מאד, אך איש עני ורש הוא אין כל, ושמו רקיון. ויצר לאיש מאד על מחייתו וייוועץ ללכת מצרימה אל אשוירוש בן ענם מלך מצרים, להראות את המלך את חכמתו, אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו את מחייתו; ויעש רקיון כן. ויהי כבוא רקיון מצרימה וישאל את יושבי מצרים על המלך, ויגידו לו יושבי מצרים את משפט מלך מצרים. כי משפט מצרים בימים ההם: לא יצא המלך מהיכלו מארמון המלך ולא ייראה בארץ, כי אם יום אחד בשנה, ואחרי כן יבוא עוד המלך אל היכלו לשבת שם. והיה ביום אשר יצא המלך ושפט את כל הארץ ביום ההוא, וכל איש אשר לו דבר יבוא לפני המלך ביום ההוא ועשה לו את כל אשר ישאל מאת המלך.

ויהי כשמוע רקיון את משפט מצרים וכי לא יוכל לבוא לפני המלך ויתעצב מאד ויחר לו על ככה. ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרב מבתי האופים אשר למצרים וילן שם במר נפש וברעב ותידד שנתו מעיניו. וידבר רקיון עם לבו, מה-יעשה בעיר עד היראות המלך ואיכה יוכל לכלכל את נפשו בעיר, ויקם בבוקר ויתהלך בעיר, ויקר מקרהו במוכרי הירק וישאל להם, ויגידו לו אשר הם מכלכלים את נפשם בירק ובזרעונים, אשר יקנו וימכרו ליושבי הארץ. ויחפוץ רקיון לעשות כמעשיהם בעבור החיות את נפשו בעיר, אך לא ידע את משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בתוכם. וילך ויקח ירק גם הוא למכור למחייתו, ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו לו ויחטפו ממנו את כל הירק, לא השאירו לו דבר.

ויקם משם במר נפש ואנחה וילך אל בית האופים אשר לן בו וישכב שם בלילה השני. ויתייעץ עוד בחכמתו בלילה ההוא, איכה יוכל למלט את נפשו, וימצא עלילה מה לעשות על ככה. וישכם בבוקר ויעש בחכמה וילך וישכור שלושים איש גיבורי חיל ובני בליעל וכלי מלחמתם בידם, ויוליכם אל מערות קברי מצרים ויושיבם שם. ויצוום לאמור: "כה אמר המלך: התחזקו והיו לבני חיל ואל תעזבו כל איש מת להיקבר פה, עד נתנם עליו מאתיים כסף, ואחרי כן ייקבר."

ויעשו האנשים כדבר רקיון לכל אנשי מצרים כל השנה ההיא. ויהי לשמונה חדשים ויאספו רקיון ואנשיו עושר רב וכסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לאין מספר. ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוב וישכור עוד אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו.

ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך אל העיר, ויתקבצו כל יושבי מצרים ויוועדו יחדיו אל יום צאת המלך לדבר אליו על מעשה רקיון ואנשיו. ויצא המלך ביום המועד, ויבואו לפניו כל מצרים ויצעקו אליו לאמור: "יחי המלך לעולם! מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך בעיר, לבלתי תת איש מת להיקבר, עד נתון עליו כסף וזהב? הנהיה כדבר הזה בכל הארץ גם מימי המלכים הראשונים אשר לפנינו בארץ, מימי אדם עד היום הזה, לבלתי קבור את המת כי אם במחיר! ידענו, כי משפט המלך לקחת מס מן החיים שנה שנה, ואתה לא כן תעשה, כי אם גם מאת המתים תקח את המס יום יום. ועתה, המלך, לא נוכל עוד לדבר הזה, כי נשחתה כל העיר בדבר הזה, ואתה לא ידעת."

ויהי כשמוע המלך את כל דבריהם ויקצוף מאד ותבער בו חמתו בדבר הזה, כי לא ידע דבר. ויאמר המלך: "מי הוא זה ואי-זה הוא אשר מלאו לבו לעשות הדבר הרע הזה בארצי אשר לא ציויתיו – הלא תגידו לי."

ויגידו לו את כל מעשה רקיון ואנשיו, ויחר אף המלך וישלח להביא את רקיון ואנשיו לפניו.

ורקיון לקח כאלף ילדים בנים ובנות וילבישם שש ומשי ורקמה וירכיבם על סוסים וישלחם למלך ביד אנשיו. ויקת גם הוא מנחה למלך, כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לרוב וסוס עצום מאד וטוב, ויבוא לפני המלך וישתחו למלך ארצה.

ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים על מעשה רקיון ויראו את כל עשרו ואת מנחתו אשר הביא למלך וייטב בעיני המלך מאד וייפלא ממנו.

וישב רקיון לפני המלך וישאלהו המלך על כל מעשיו, וידבר רקיון את כל דבריו בחכמה לפני המלך ואנשיו וכל יושבי מצרים. ויהי כשמוע המלך את דברי רקיון וחכמתו, וישא רקיון חן וחסד לפניו, וגם כל עבדי המלך ויושבי מצרים נשא חן וחסד לפניהם על חכמתו ועל טוב דבריו, ויאהבוהו אהבה עזה מהיום ההוא והלאה. ויען המלך ויאמר לרקיון: "לא ייקרא עוד שמך רקיון, כי אם פרעה יהיה שמך, אחרי אשר פרעת מס מן המתים. ויקראו את שמו פרעה.

המלך ועבדיו אהבו את רקיון על חכמתו ויתייעצו עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך ויעשו כן כל יושבי מצרים וחכמיה. ותינתן דת במצרים וימליכו עליהם את רקיון פרעה תחת יד אשוירוש מלך מצרים. וימלוך רקיון פרעה על מצרים כל השנה לשפוט את כל העיר יום יום, ואשוירוש המלך ישפוט את הארץ יום לשנה בעת אשר יצא להיראות.

ויקח רקיון פרעה את מלכות מצרים בחזקה ובערמה, ויפרע מס מכל יושבי מצרים; על כן קראו את שמו פרעה. ויאהבו מאד כל יושבי מצרים את רקיון פרעה ויכתבו מכתב וחוק לקרוא לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים: פרעה. על כן כל מלכי מצרים אשר ימלכו במצרים מהיום ההוא והלאה יקראו שמם פרעה עד היום הזה.

(א, לג-לה). ספר הישר 31-29 (השווה בית-המדרש ו, 123-121). "לאַטראַבודאַ" ב, 180-178 [הכוונה ל"ישראליטישה לטרבודה" – כתב עת יהודי שיצא לאור בהולנד, אמסטרדם 1877. י.פ.]; א' ברלינר, ס' היובל לדויד הופמן, 285-283; REJ יח, 131-130. – גינצברג א, 227-225; ה, 223-222 (81). ש"א 82 (19-17), 183 (5). – א"י ב, 153-148. צפונות, נג.