ויהי רעב כבד בכל ארץ כנען ולא יכלו יושבי הארץ לשבת בה מפני הרעב כי כבד הוא מאד. ויקם אברם הוא וכל אשר לו וילכו וירדו מצרימה מפני הרעב. ויהיו בנחל מצרים וישבו על הנחל ימים לנוח מפני הדרך.

ויתהלכו אברם ושרי אשתו על שפת נחל מצרים. ויבט אברם אל המים וירא את שרי אשתו כי יפה היא מאד מאד. ויאמר אברם אל שרי: "אחרי אשר בראך האלהים במראה הטוב הזה ירא אני את המצרים פן יהרגוני ולקחו אותך כי אין יראת אלהים במקומם. אך זה אשר תעשי עמי: אמרי נא לי אחותי את לכל אשר ישאלו אותך עלי למען ייטב לי ונחיה ולא נמות."

ויצו אברם גם לכל האנשים אשר באו אתו מצרימה מפני הרעב וגם אל לוט בן אחיו ציווה לאמור: "כי ישאלו אתכם המצריים אל שרה ואמרתם אחות אברם היא."

ובכל זאת לא בטח אברם בהם בדברים האלה, אך לקח את שרי ויתנה בתיבה ויסתירנה תחת הכלים אשר להם כי ירא מאד אל שרי מפני רעת המצריים. ויקם אברם וכל אשר אתו מנחל מצרים ויבואו מצרימה.

המה באו בשערי העיר וכל שוערי העיר עמדו עליהם לאמור: "תנו מעשר המלך על אשר בידכם ואחר תבואו העירה."

ויעש אברם והאנשים אשר אתו כן. ויבוא אברם והאנשים אשר אתו מצרים ויהיו בבואם וישאו את התיבה אשר שרי בתוכה ויראו המצרים את התיבה. ויגשו כל עבדי המלך אל אברם לאמור: "מה יש אתך בתיבה הזאת אשר לא ראינו? עתה פתח נא את התיבה ונתת את מעשר המלך מכל אשר בתיבה."

ויאמר אברם: "התיבה הזאת לא תפתחו, אך כל אשר תאמרו אלי אתן עליה."

ויענו שרי פרעה את אברם לאמור: "תיבת אבני שוהם ובדולח היא; תנה לנו את מעשרה."

ויאמר אברם: "כל אשר תאמרו אלי אתן, רק פתוח לא תפתחו את התיבה."

ויאיצו כל שרי המלך באברם ויגשו אל התיבה ויפתחו את התיבה בחזקה. ויראו והנה אשה יפת תואר מאד בתיבה. ויהי בראות שָׂרֵי המלך את שרי ויתמהו מאד מיפיה. ויתקבצו יחד כל השרים וכל עבדי פרעה לראות את שרי כי יפה היא עד מאד. וירוצו שרי המלך ויגידו אל פרעה את כל הדברים אשר ראו ויהללו את שרי אל המלך. וישלח פרעה ויקחה ותבוא האשה לפני המלך.

וירא פרעה את שרי ותיטב מאד בעיניו ויתמה מאד מיפיה. וישמח המלך בה מאד ויתן מתנות לכל המבשרים אותו בה. ותילקח האשה בית פרעה בימים ההם, ויחר לאברם מאד על אודות אשתו ויתפלל אל יי להצילה מיד פרעה. ותתפלל גם שרי בעת ההיא ותאמר: "יי אלהים, אתה אמרת לאדוני אברם ללכת מארצו ומבית אביו ארצה כנען ותבטיחהו להיטיב לו כי יעשה את דבריך. עתה הנח עשינו את אשר ציויתנו ונעזוב את ארצנו ואת משפחתנו ונלך אל ארץ נכריה ואל עם אשר לא ידענו תמול שלשום. ונבוא לארץ הזאת להציל את בתינו מן הרעב ויבוא עלי הפגע והמקרה הרע הזה. ועתה יי אלהים הצילני נא והושיעני מיד הצר הצורר הזה ועשה אתי טובה למען חסדך."

וישמע יי בקול שרי וישלח יי מלאך להציל את שרי מיד פרעה. והמלך בא וישב לפני שרי והנה מלאך יי עומד עליהם וירא אל שרי ויאמר אליה: "אל תיראי, כי שמע יי את תפילתך."

ויגש המלך אל שרי ויאמר אליה: "האיש אשר הביאך הנה מה הוא לך?"

ותאמר: "אחי הוא."

ויאמר המלך: "ועלינו לגדלו ולנשאו מאד ולעשות לו ככל הטוב אשר תצווי את עלינו."

וישלח המלך לאברם בעת ההיא כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח הרבה מאד וצאן ובקר ועבדים ושפחות. ויצו המלך ויביאו את אברם וישב בחצר בית המלך. ויגדל המלך את אברם בלילה ההוא מאד.

והמלך ניגש לדבּר את שרי וישלח ידו לגעת אליה; ויכהו המלאך מכה רבה, וייבהל ויחדל מגעת אליה. ויהי כאשר יקרב המלך אל שרי והכהו המלאך על הארץ ויעש לו כמעשה הזה כל הלילה וייבהל ויחרד המלך מזה. וגם כל עבדי פרעה וכל ביתו הכה המלאך בלילה ההוא מכה רבה על דבר שרי ותהי צעקה גדולה בכל אנשי בית פרעה בלילה ההוא.

וירא פרעה את כל הרעה הבאה עליו ויאמר: "אך הנה על האשה הזאת בא אלי הדבר הזה!"

ויתרחק ממנה וידבר על לבה דברים טובים. ויאמר המלך אל שרי: "הגידי נא לי אודות האיש אשר באת עמו הנה."

ותאמר שרי: "האיש ההוא אישי הוא, ואומר אליך: אחי הוא, כי יראתי פן תמיתוהו ברעתכם."

ויחדל המלך מעל שרי ויחדלו ממנו ומביתו מכות מלאך יי; וידע פרעה כי בעבור שרי הוכה ויתמה המלך מאד מזה.

ויהי בבוקר ויקרא המלך לאברם ויאמר: "מה זאת עשית לי ולמה אמרת אחותי היא – ואקח אותה לי לאשה ותביא עלי ועל ביתי מכה רבה מאד. עתה הנה אשתך קח ולך לך מארצנו פן נמות כולנו בעבורה."

ויקח פרעה עוד צאן ובקר ועבדים ושפחות וכסף וזהב ויתן לאברם וישב לו את שרי אשתו.

ויקח המלך גם נערה אחת אשר לו אשר ילדה לו פילגשו ויתנה אל שרי לשפחה. ויאמר המלך אל בתו: "טוב לך בתי אשר תהיי לשפחה בבית האשה הזאת מהיותך גבירה בביתי, אחרי אשר ראינו את הרעה הבאה עלינו בעבור האשה הזאת."

ויקם אברם ויעל ממצרים הוא וכל אשר לו ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת כל אשר לו.

ספר הישר, 32-31 (לפי מדרשים קדומים יותר; ראה גם ספר הזוהר, בראשית, פב, א). – גינצברג ה, 221-220 (74-68). ש"א 59. – א"י ב, 158-153.