'אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך' [תהלים מה, ח]. נאמר הפסוק הזה כנגד אברהם אבינו שאהב את הקדוש ברוך היא ונתקרב תחת כנפי השכינה ושנא עבודה זרה שלבית אביו.

היה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווין למעשה ידינו? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ, שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. כיוון שראה, שהיא צריכה לגשמים, ואלמלא שמים נפתחים ומורידים גשמים, לא היתה מצמחת כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: ‏אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים, שהם מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיוון שעלה עמוד השחר, בטלו כולם, אמר: אין אלו אלוה. והיה מצטער ואומר: ‏אלמלא יש להם מנהיג, מפני מה זה שוקע וזח עולה?

משל למה הדבר דומה: לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה גדולה וגבוהה, ביקש להיכנס לתוכה, חזר על כל צדדיה ולא מצא פתח, קרא כמה קולות ואין עונה אותו. נשא עיניו וראה כלי צמר אדומים, שהם שטוחין על הגג; אחר כך ראה כלי פשתן לבנים. אמר אותו האיש: וודאי אדם יש בבירה זו, ואילו לא היה בה אדם, למה אלו ניטלין ואלו ניתנין? כיוון שראה אותו בעל הבירה, שהוא מצטער על כך, אמר לו: "למח אתה מצטער? אני הוא בעל הבירה!"

כך היה אברהם: כיוון שראה שאלו שוקעין ואלו זורחין, אמר: "‏אלמלא יש להם מנהיג, לא היו כן, אין ראוי להשתחוות לאלו, אלא למי שהוא מנהיגם." והיה תר בדעתו לעמוד על אמיתתו של דבר, כיוון שראה אותו הקדוש ברוך הוא שהוא מצטער, אמר לו: " 'אהבת צדק ותשנא רשע' - חייך שאני מושחך מכל הדורות שלפניך ושלאחריך."

(א, לג). מדרש הגדול, בראשית יב, א (השווה בראשית רבה לט, יג). – גינצברג ה, 210 (16). – א"י ב, 94-91. צפונות, מח.