נוסח ראשון

א

תרח בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאד בימים ההם בעיני המלך ובעיני כל עבדיו, ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאד. ויקח תרח אשה ושמה אמתלי בת כרנבו. ותהר אשת תרח ותלד בן בימים ההם; בן שבעים שנה היה תרח בלדת אותו. ויקרא תרח את שם בנו הנולד לו אברם, לאמור כי הרימו המלך בימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר אתו.

ויהי בלילה ההוא, עת הולדת את אברם, ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וכל חרטומיו ויאכלו וישתו בבית תרח וישמחו עמו בלילה ההוא. ויהי בצאת כל החכמים והחרטומים מבית תרח, וישאו את עיניהם השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים ויראו, והנה כוככ אחד גדול מאד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים.

ויתמהו כל חכמי המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא, ויבינו החכמים את הדבר ההוא וידעו אודותיו. ויאמרו איש אל רעהו: ‏אין זה כי אם הילד אשר יולד בלילה הזה לתרח, אשר יגדל ויפרה מאד ויירש את כל הארץ הוא ובניו עד עולם, והרג הוא וזרעו מלכים גדולים ויירשו את ארצם. וילכו ויבואו כל החכמים וכל החרטומים בלילה ההוא איש לביתו.

ויהי בבוקר, וישכימו כולם יחד, כל החכמים וכל החרטומים, וייועדו כולם בבית מועדם; וידברו ויאמרו איש אל רעהו: הנה המראה אשר ראינו אמש נעלם מהמלך, לא נודע אליו; והיה אם יוודע הדבר למלך באחרית הימים ואמר אלינו: למה העלמתם את הדבר ממני? ומתנו כולנו. ועתה, לכו ונגידה למלך את המראה אשר ראינו ואת פתרון הדברים וניקינו אנחנו.

ויעשו כן וילכו כולם ויבואו אל המלך וישתחוו לו ארצה ויאמרו: "יחי המלך! יחי המלך! אנחנו שמענו, אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך, ונבוא אמש בלילה אל ביתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו בלילה ההוא; ויהי, כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכת לבתינו ללון איש בביתו ובמלונו, ונשא את עינינו השמימה ונראה, והנה כוכב אחד גדול מאד בא ממזרח השמש, וירץ הכוכב ההוא במרוצה גדולה ויבלע ארבעה כוכבים גדולים מארבע רוחות השמים, ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאד, ונשפוט את המראה ונדע בחכמתנו את פתרון המראה ההוא אל נכון: כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא, אשר יגדל וירבה מאד ועצם והמית את כל מלכי הארץ ויירש את כל ארצם, הוא ובניו וזרעו עד עולם. ועתה, אדונינו המלך, הנה הודענוך את אשר ראינו על הילד הזה אל נכון. אם על המלך טוב יתן לאביו מחיר הילד ההוא ונהרגהו, טרם יגדל וירבה בארץ ותרבה רעתו עלינו בארץ ואבדנו כולנו, אנחנו ובנינו וזרענו ברעתו."

וישמע המלך את דבריהם וייטבו בעיניו, וישלח ויקרא אל תרח. ויבוא תרח לפני המלך.

ויאמר המלך אל תרח: "הוגד הוגד לי, אשר נולד לך בן אמש, וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו, ועתה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו, טרם תצמח עלינו רעתו, ואתן לך מחירו מלוא ביתך כסף וזהב."

ויען תרח את המלך ויאמר אליו: "שמעתי, אדוני המלך, את דבריך. כל אשר יחפוץ אדוני המלך, יעשה עבדו, אולם, אדוני המלך, אגיד אליך את אשר קרה לי אמש, עד אשר אראה את

עצת המלך אל עבדו, ואחר אשיב את המלך על דבריו."

ויאמר המלך: "דבר."

ויאמר תרח אל המלך: "כי אַעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמור: 'תנה לי את הסוס הגדול והטוב אשר נתן לך המלך, ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלוא ביתך תבן

ומספוא.' ואומר אליו: 'עד אשר אשאל את אדוני המלך על דבריך, והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה.' ועתה, אדוני המלך, הנה גליתי את אזנך על הדבר הזה, והיה העצה

אשר ייעץ אדוני המלך את עבדו אותה אעשה."

וישמע המלך את דברי תרח ויחר אפו ויחשבהו לכסיל.

ויען המלך את תרח ויאמר אליו: "הכסיל ובער אתה או חסר תבונה, כי תעשה את הדבר הזה? כי תתן את סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם בתבן ומספוא? החסר כסף וזהב אתה, עד אשר אין לך תבן ומספוא למאכל סוסך, כי תעשה את הדבר הזה? ומה לך בכסף או בזהב ואף בתבן ומספוא, כי תתן את סוסך הטוב אשר נתתי לך, אשר אין סוס כמוהו בכל הארץ!"

ויכל המלך לדבר.

ויען תרח את המלך לאמור: "כדבר הזה דיבר אדוני המלך אל עבדו. בי, אדוני המלך, מה הדבר הזה אשר דיברת אלי לאמור: '‏תנה בנך ונמיתהו, ואתן לך מחירו כסף וזהב.' מה אעשה בכסף או בזהב אחרי מות בני, כי מי יירשני אחרי? והיה במותי, ושב הכסף והזהב ההוא אל אדוני המלך, אשר נתנם."

ויהי כשמוע המלך את דברי תרח ואת המשל אשר הביא על המלך, ויחר למלך מאד ויקצוף על הדבר הזה, וחמתו בערה בו.

וירא תרח, כי חרה אף המלך עליו, ויען ויאמר אל המלך: "הנה כל אשר לי ביד המלך. אשר יחפוץ אדוני המלך לעשות לעבדו יעשה, ואף בני הנה הוא ביד המלך בלא מחיר, הוא ושני אחיו הגדולים ממנו."

ויאמר המלך אל תרח: "לא כי קנה אקנה את בנך הקטן במחיר."

ויען תרח את המלך לאמור: "בי, אדוני המלך, ידבר-נא עבדך דבר לפניך וישמע המלך את דבר עבדו."

ויאמר המלך: "דבר, כי שומע אני."

ויאמר תרח: יתן לי אדוני המלך זמן שלושת ימים, עד דברי אל נפשי ואל ביתי את דברי אדוני המלך ואפצר בם על הדבר הזה."

וישמע המלך אל תרח ויעש כן ויתן לו זמן שלושת ימים.

ויצא תרח מאת פני המלך וילך ויבוא אל אנשי ביתו וידבר אליהם את כל דברי המלך, וייראו האנשים מאד. ויהי ביום השלישי, וישלח המלך אל תרח לאמור: "שלח לי את בנך במחיר כאשר דיברתי לך, והיה אם לא תעשה את הדבר הזה, ושלחתי והמיתו גם את כל אשר בביתך, ולא ישאירו לך עד משתין בקיר!"

וימהר תרח, כי היה דבר המלך נחוץ אליו, ויקח ילד אחד מעבדיו, אשר ילדה לו שפחתו ביום ההוא אשר יולד אברם. ויבא תרח את הילד ההוא אל המלך ויקח את מחירו. ויהי יי את

תרח בדבר הזה, לבלתי המית נמרוד את אברם. והמלך לקח את הילד מיד תרח וינפץ את מוחו ארצה בידו וימת אותו, כי חשב, כי אברם הוא.

וייסתר הדבר מהיום ההוא והלאה ויישכח מלב המלך, כי מאת יי היה זה לבלתי מות אברם.

ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמר ואת מינקתו ויחביאם במערה ויתן להם מחייתם מדי חודש בחדשו. ויהי יי את אברם במערה ההיא ויגדל. ויהי אברם במערה עשר שנים, והמלך וכל שריו ועבדיו וכל החרטומים והחכמים אשר למלך חשבו, כי המית המלך את אברם.

בימים ההם יצאו אברם ואמו ומינקתו מהמערה, כאשר שכחו המלך ועבדיו על אודות אברם. ויהי בצאת אברם מהמערה, וילך לו אל נח ושם בנו וישב עמהם בביתם ללמוד את מוסר יי ואת דרכיו. ואיש לא ידע את אברם, וישרת אברם את נח ואת שם בנו ימים רבים. ויהי אברם בבית נח שלושים ותשע שנים. וידע אברם את יי מבן שלוש שנים וילך בדרכי יי עד יום מותו, כאשר הורוהו נח ושם בנו.

ב

ויהי בשנת החמישים שנה לחיי אברם בן תרח, ויצא אברם מבית נח וילך בית אביו. ואברם ידע את יי וילך בדרכיו ובמוסר יי, ויי אלהיו עמו, ותרח אביו עודנו שר צבא למלך נמרוד בימים ההם ועודנו ילך אחרי דרכי נמרוד לעבוד אלהים אחרים עץ ואבן.

ויבוא אברם בית אביו וירא את אלהי אביו, שנים עשר אלוהות, עומדים כולם בבית אביו בהיכליהם. ויחר אף אברם בראותו את הצלמים האלה בבית אביו, ויאמר אברם: "חי יי, אם

יעמדו הצלמים האלה במעמדם בבית אבי! כה יעשה לי אלהים אשר בראני וכה יוסיף, אם לא לשלושת ימים אשבר את כולם!"

ויצא אברם מאתם, וחמתו בערה-בו, וימהר אברם ויצא מן החדר אל חצר אביו החיצונה וימצא את אביו יושב בחצר וכל עבדיו אתו. ויבוא אברם וישב לפני אביו.

וישאל אברם את אביו לאמור: "הודיעני, אבי, איה האלהים, אשר ברא את השמים ואת כל הארץ ואשר ברא את כל בני האדם על הארץ ואשר בראך ואשר בראני גם אני בארץ?"

ויען תרח את אברם בנו ויאמר אליו: "הנה, אשר בראו כל אלה אתנו בבית."

ויאמר אברם אל אביו: "הראם נא לי, אדוני."

ויבא תרח את אברם בנו אל החצר הפנימית אל החדר. וירא אברם, והנה כל החדר מלא אלוהות עץ ואבן, שנים עשר צלמים גדולים ואחרים קטנים עמהם אין מספר.

ויאמר תרח אל בנו: "הנה אלה הם, אשר עשו את כל אשר ראית בכל הארץ, והם אשר בראו אותי ואותך וכל האדם בארץ."

וישתחווה תרח לכל אלהיו, ויצא משם, ואברם בנו יצא אתו משם. ‏ויהי בצאת אברם משם, וילך וישב לפני אמו, ויאמר לאמו: "‏הנה אבי הראני את אשר עשו את השמים ואת הארץ ואת בני האדם ועתה מהרי וקחי נא לי גדי עזים מן הצאן ועשית אותו מטעמים, והבאתי את המטעמים האלה לאלהי אבי למנחה לאכול, אולי ארצה לפניהם."

ותעש אמו כן ותקח גדי עזים ותעשהו מטעמים ותבא אותם אל אברם, ויקח אברם את המטעמים מיד אמו ויביאם לפני אלהי אביו ויגש אליהם לאכול, ותרח אביו לא ידע.

ויהי הוא יושב אתם ביום ההוא וירא אותם אברם, והנה אין קול להם ואין קשב ואין תנועה, ואין אחד מהם שולח יד לאכול.

ויהתל בהם אברם ויאמר: "אך עתה, כי המטעמים אשר עשיתי לא ייטבו בעיניהם או מעט הם להם, על כן לא יאכלו. ועתה אעשה להם מחר מטעמים אחרים טובים ורבים מהם, עד אשר אראה מה אחריתם."

ויהי ממחרת, ויצו אברם את אמו על המטעמים. ותקם אמו ותקח שלושה גדיים טובים מן הצאן, ותעש אותם מטעמים טובים, כאשר אהב בנה, ותתן את המטעמים ביד אברם בנה, ותרח אביו לא ידע.

ויקח אברם את המטעמים מיד אמו ויביאם החדרה לפני אלהי אביו. ויגש אליהם לאכול ויתן לפני כולם, וישב אברם לפניהם כל היום ההוא, אולי יאכלו. וירא אברם אותם, והנה אין קול להם ואין קשב ואין שולח יד מהם אל המטעמים לאכול.

ורוח אלהים לבשה את אברם אחרי-כן ביום ההוא בערב בתוך הבית ההוא, ויקרא ויאמר: "אוי והוי על אבי ועל כל הדור הרע הזה, אשר נטה לבם יחד אחרי ההבל ויעבדו אלילים כאלה עץ ואבן, אשר לא יאכלון ולא יריחון ולא ישמעו ולא ידברו. פה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו, ידיהם לא ימישו לאכול, רגליהם לא יהלכו. כמוהם יהיו כל עושיהם וכל אשר בוטח בהם וכל אשר יעבדם וישתחווה להם!"

ויהי כראות אברם את כל הדברים האלה ואת כל המעשים הרעים, ויחר אפו מאד על אביו. וימהר וילך ויקח את הקרדומות בידו ויבוא החדרה אל אלהי אביו וישבר את כל אלוהות אביו.

ויהי אחרי-כן, ככלותו לשבר את הצלמים, ויתן את הקרדומות ביד האלוה הגדול אשר היה שם לפניהם ויצא.

ותרח אביו בא אל ביתו וישמע את קול מכת הקרדומות מפתח הבית, ויבוא תרח הביתה לדעת מה-זה ועל מה-זה. וישמע תרח את קול הקרדומות בחדר הצלמים וירץ תרח החדרה אל הצלמים וימצא את אברם בנו בצאתו משם. ויבוא תרח החדרה וימצא את כל האלילים נופלים כולם שבורים והקרדומות ביד הגדול בהם, כי לא נשבר, והמטעמים אשר עשה אברם בנו עודם לפניהם. וירא תרח את המעשה הזה ויחר אפו מאד וימהר ויצא מן החדר אל אברם, וימצא את אברם בנו עודנו יושב בבית ויאמר אליו: "מה המעשה הזה, אשר עשית לכל אלהי?"

ויען אברם את תרח אביו ויאמר: "לא, אדוני, כי מטעמים הבאתי לפניהם. ויהי כאשר הגשתי את המטעמים לפניהם לאכול, וישלחו כולם ידם לאכול, טרם ישלח ידו הגדול מהם לאכול. וירא הגדול את מעשיהם אשר עשו לפניו ויחר אפו מאד עליהם, וילך ויקח את הקרדומות אשר בבית ויבוא אליהם וישבר את כולם – והנה הקרדומות עודם בידו כאשר ראית."

ויחר אף תרח על אברם בנו בדברו הדבר הזה, ויאמר תרח אל אברם בנו בחמתו: "מה הדבר הזה אשר דיברת? שקר אתה דובר אלי! היש באלהים האלה רוח ונפש וכוח לעשות את כל אשר דעברת אלי? והלא עץ ואבן המה, ואני עשיתי אותם! ואיך תדבר אלי כזבים לאמור: האלוה הגדול אשר אתם הכה אותם? ותתן את הקרדומות בידו לאמור: הוא הכה אותם כולם!"

ויען אברם את אביו ויאמר אליו: "ואיך תעבוד את האלילים האלה אשר אין בהם כוח לעשות דבר? ההצל יצילוך האלילים האלה, אשר אתה בוטח בהם, אם שמוע ישמעו את תפילתך בעת קראך אליהם? המלט ימלטוך מיד כל שונאיך, אם לחום יילחמו לך את מלחמותיך באויביך – כי תעבוד עץ ואבן, אשר לא ידברו ולא ישמעו. ועתה לא טוב לכם לעשות את הדברים האלה, אתה וכל בני האדם הרעים הנלווים אליך, הכסילים אתם או אווילים אתם, אשר אין בכם תבונה, לעבוד את העץ ואת האבן ולעשות כדבר הזה? ותשכחו את יי האלהים אשר עשה את השמים ואת הארץ ואשר ברא אתכם בארץ, ותביאו רעה גדולה על נפשותיכם בדבר הזה, לעבוד עץ ואבן! הלא בדבר הזה חטאו אבותינו מימי קדם ויבא יי אלהי כל הארץ עליהם את מי המבול וישחת את כל הארץ. ואיך אתם תוסיפו לעשות הדבר הזה ותעבדו אלהים אחרים עץ ואבן, אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו מצרה, לספות חרון אף אלהי כל הארץ עליכם? ועתה אבי, חדל לך מזה ולא תביא רעה על נפשך ועל נפש ביתך מזה!"

וימהר אברם וידלג לפני אביו, ויקח את הקרדומות מיד אלוה אביו הגדול וישברהו בהם אברם וירץ לו.

ג

וירא תרח את כל אשר עשה לו אברם בנו, וימהר ויצא מביתו וילך אל המלך. ויבוא לפני נמרוד ויעמוד לפניו וישתחו לו.

ויאמר לו המלך: "מה לך?"

ויאמר: "בי אדוני, ילד יולד לי היום חמישים שנה, וכזאת וכזאת עשה לי ולאלוהי וכזה וכזה דיבר. ועתה, אדוני המלך, שלח נא ויבוא לפניך ושפטהו כמשפטך, למען נינצל מרעתו."

וישלח המלך שלושה אנשים מעבדיו וילכו ויביאו את אברם לפני המלך. ונמרוד וכל שריו ועבדיו יושבים לפניו ביום ההוא, ותרח ישב לפניהם.

ויאמר המלך אל אברם: מה המעשה הזה, אשר עשית לאביך ולכל אלהיו?"

ויען אברם את המלך כדברים אשר דיבר אל אביו, ויאמר: "האלוה הגדול, אשר היה אתם

בבית, עשה להם את אשר שמעת."

ויאמר המלך אל אברם: היש בהם כוח לדבר ולאכול ולעשות ככל אשר דיברת?"

ויען אברם את המלך לאמור: "ואם אין בהם כוח, למה תעבדם ולמה תתעה את כל בני האדם בהבליך? התחשוב לך כי הצל יצילוך או יעשו דבר מקטן ועד גדול, כי תעבדם? ולמה לא תעבדו אלהי כל הארץ, אשר ברא אתכם ואשר נפשותיכם בידו להמית ולהחיות? הוי, מלך אוויל, כסיל ובער, אוי לך עד עולם! אמרתי, כי אתה תורה דרך הישר אל כל עבדיך, ואולם אתה לא כן עשית ותמלא כל הארץ בעוונותיך ובעוונות כל אנשיך אשר הלכו בדרכיך. הלא ידעת אם לא שמעת, כי כמעשה הרע הזה, אשר אתם עושים, חטאו אבותינו מימי קדם, ויבא אלהי כל העולם עליהם את מי המבול וישחת את כולם וגם כל הארץ שיחת בעבורם. ותקם אתה ואנשיך אלה היום תרבות אנשים חטאים ותעשו כמעשה הזה, לספות על חרון אף יי אלהי עולם ולהביא רעה עליכם ועל כל הארץ. ועתה הסר מעליך את המעשה הרע הזה אשר אתם עושים, ועבדו את אלהי עולם אשר נפשך בידו וטוב לך. ואם לבך הרע לא יאבה לשמוע את דברי לעזוב את כל דרכיך הרעים ולעבוד את אלהי עולם, בחרפה תמות באחרית הימים, אתה וכל אנשיך וכל הנלווים אליך וכל השומעים את דבריך וכל ההולכים בדרכיך הרעים!"

ויכל אברם לדבר את כל דבריו לפני המלך והשרים, וישא אברם את עיניו השמימה ויאמר: "ירא יי את כל הרשעים וישפוט!"

ויהי כשמוע המלך את כל דברי אברם, ויצו ויתנוהו אל בית הסוהר. ויהי אברם בבית הסוהר ימים עשרה. ויהי מקץ הימים ההם, וישלח המלך ויקבצו את כל השרים אשר למלך וכל שרי המדינות והחכמים, ויבואו כולם לפני המלך וישבו כולם לפניו. ואברם עודנו שם בבית הכלא.

ויאמר המלך אל כל השרים ואל כל החכמים: "השמעתם את כל אשר עשה בן תרח לאביו? כזה וכזה עשה לו, ואשלח ויביאוהו לפני, וכזאת וכזאת דיבר אלי, ולא פחד לבבו ולא נע ממני, והנה הוא אסור בבית הסוהר. ועתה שפטו נא, מה משפט יש לאיש הזה, אשר קילל את המלך ואשר דיבר ואשר עשה את כל הדברים האלה אשר שמעתם?"

ויענו כולם את המלך ויאמרו: "איש אשר יקלל את המלך ייתלה על העץ, ואולם בעבור אשר עשה את כל הדברים האלה אשר דיבר ויבזה את אלהינו, באש יישרף, כי כן המשפט על הדבר הזה. אם על המלך טוב לעשות את הדבר הזה, ישלח נא את עבדיו ויבערו את כבשן הלבנים אשר לך שלושת ימים לילה ויום, ואחר נשליך את האיש ההוא בו."

ויעש המלך כן ויצו את עבדיו, ויתנו אש בכבשן המלך אשר בכשדים שלושה ימים ושלושה לילות. ויצו המלך להוציא את אברם מבית הכלא ולהביאו לשרפו באש. וכל עבדי המלך וכל השרים והגיבורים אשר למלך וכל הפחות והשופטים כתשע מאות אלף איש וכל יושבי הארץ ניצבים שם נגד הכבשן לראות את אברם. וכל הנשים וכל הטף נאספו כולם אל הגגות ואל המגדלים לראות באברם, ויתייצבו כולם יחד מרחוק, לא נותר אדם אשר לא בא ביום ההוא לראות.

ויהי בבוא אברם, ויראו אותו חרטומי המלך וכל החכמים, ויצעקו אל המלך ויאמרו: "אדונינו המלך, הלא זה האיש ידענו, כי הוא הילד אשר בלע הכוכב הגדול ארבעה כוכבים במולדתו, אשר דיברנו אל המלך זה חמישים שנה היום. ועתה הנה אביו גם הוא מרה את פיך ויהתל בך, בהביאו אליך ילד אחר ותהרגהו."

ויהי כשמוע המלך את דבריהם, ויחר אפו מאד ויצו ויבוא תרח לפני המלך.

ויאמר המלך: "השמעת את אשר דיברו החכמים? ועתה הגד-נא לי נכונה, איך עשית, והיה אם אמת תדבר, ונמלטת אתה."

וירא תרח את המלך, כי חרה אפו מאד, ויאמר תרח אל המלך: "אמת שמעת, אדוני המלך, ואשר דיברו חכמיך נכונה הוא."

ויאמר המלך: "ואיך עשית הדבר הזה, ותמרה את פי ותתן לי את הילד אשר לא ילדת ותקח מחירו!"

ויען תרח את המלך ויאמר: "כי נכמרו רחמי על בני בעת ההיא, ואקח את בן שפחתי ואביאהו אל המלך."

ויאמר המלך: "ומי הוא אשר יעץ אותך הדבר הזה? הגד-נא לי, אל תכחד ממני דבר ולא תמות."

ויירא תרח מאד מפני המלך ויאמר אל המלך: "הרן בני הגדול, הוא אשר יעצני הדבר הזה."

והרן היה בימים ההם, אשר יולד אברם, בן שלושים ושתיים שנה, והרן לא יעץ את אביו מאומה, כי תרח דיבר את הדבר אל המלך, בעבור הציל את נפשו מן המלך, כי ירא מאד.

ויאמר המלך אל תרח: "הרן בנך, אשר ‏יעצך את הדבר הזה, ימות באש עם אברם, כי משפט מוות עליו, על אשר מרה את פי המלך בעשותו הדבר הזה."

והרן נטה בעת ההיא אחרי אברם. אך הסתיר את הדבר בלבו. ויאמר הרן אל לבו: "אך עתה הנה המלך תפש את אברם על הדברים האלה אשר עשה אברם, והיה אם יגבר אברם מן המלך והלכתי אחריו, ואם יגבר המלך עליו והלכתי אחרי המלך."

ויהי כאשר דיבר תרח על הרן בנו את הדבר הזה אל המלך, ויצו המלך ויתפשו גם את הרן עם אברם, ויביאו את שניהם לפני המלך, ויצו המלך לאסור את שניהם, את אברם ואת הרן אחיו, ולהשליך אותם אל האש. וכל יושבי הארץ ועבדי המלך והשרים וכל הנשים והטף עומדים שם ביום ההוא עליהם. ויקחו עבדי המלך את אברם ואת הרן אחיו ויפשיטום כתנותיהם וכל בגדיהם, רק מכנסיהם היו עליהם. ויאסרו את ידיהם ואת רגליהם בחבלי בוץ וישאום עבדי המלך וישליכו אותם יחד אל הכבשן.

‏ויקנא יי לאברם ויחמול עליו, וירד יי ויצל את אברם מן האש ולא נשרף. אך כל החבלים, אשר אסרוהו בהם, נשרפו כולם, ויוותר אברם ויתהלך בתוך האש. והרן בהשליכם אותו מת באש ויישרף ויהי לאפר, כי לא היה לבבו שלם את יי.

והאנשים אשר השליכו אותם אל האש, עלה להב האש אליהם ונשרפו כולם בשביבי האש וימותו מהם כשנים עשר איש.

ויהי אברם מתהלך בתוך האש שלושה ימים ושלושה לילות. ‏ויראו אותו כל עבדי המלך מתהלך בתוך האש. ויבואו כל עבדי המלך ויגידו למלך לאמור: "הנה ראינו את אברם הולך ובא בתוך האש, וגם המכנסיים אשר עליו לא נשרפו באש, אך חבל מאסרו נשרף."

ויהי כשמוע המלך את דבריהם, ויפג לבו בדבריהם ולא האמין להם. וישלח שרים אחרים נאמנים לראות את הדבר הזה. וילכד ויראו ויגידו למלך. ויקם המלך וילך לראות וירא את אברם הולך ובא בתוך האש, וירא את גווית הרן שרופה באש, ויתמה המלך מאד מזה.

ויצו המלך להוציא את אברם מתוך האש. ויגשו עבדי המלך להוציאו ולא יכלו, כי להב האש עולה לקראתם מן הכבשן. וינוסו עבדי המלך ממנו.

ויגער המלך בכל עבדיו לאמור: "מהרו והוציאו את אברם מן האש ולא תמותו!"

ויגשו עבדי המלך להוציא את אברם, ויעל הלהב אליהם וישרוף את פניהם וימותו מהם שמונה אנשים.

ויהי כראות המלך, כי לא יכלו עבדיו לגשת אל האש, פן יישרפו, ויקרא המלך אל אברם לאמור: "צא אברם עבד האלהים אשר בשמים מתוך האש ובוא הנה לפני!"

וישמע אברם בקול המלך ויצא אברם מתוך האש ויבוא ויעמוד לפני המלך. ויהי כאשר יצא אברם, וירא המלך וכל עבדיו את אברם בא ומכנסיים עליו לפני המלך, כי לא נשרפו, אך חבל מאסרו נשרף.

ויאמר המלך אל אברם: איך לא נשרפת באש?"

ויאמר אברם אל המלך: "אלהי השמים והארץ, אשר בטחתי בו ואשר הכל בידו, הוא אשר הצילני מן האש אשר נתתני בו."

והרן אחי אברם נשרף באש ויהי לאפר. ויבקשו את גוויתו וימצאוה שרופה באש. והרן בן שמונים ושתיים שנה במותו באור כשדים.

ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ, כי ניצל אברם מן האש, ויבואו כולם וישתחוו אל אברם.

ויאמר אליהם אברם: "אל תשתחוו אלי, אך השתחוו לאלהי העולם, אשר עשה אתכם, ועבדוהו ולכו בדרכיו, כי הוא אשר הצילני מתוך האש הזאת, והוא אשר ברא את נפש כל אדם ואת רוחו נייצר האדם בבטן אמו ויוציאו לארץ, והוא יציל כל הבוטח בו מכל מחלה."

וייפלא הדבר הזה מאד בעיני המלך והשרים, כי הוצל אברם מן האש והרן נשרף. ויתן המלך לאברם מתנות רבות ויתן לו שני עבדים הגדולים בבית המלך, שם האחד עוּני ושם השני אליעזר. וגם כל שרי המלך ועבדיו נתנו לאברם מתנות רבות, כסף וזהב ובדולח.

וישלחוהו המלך והשרים, וילך מאתם לשלום. ואברם יצא מאת המלך בשלום, וילכו אחריו אנשים רבים מעבדי המלך וידבקו בו כשלוש מאות איש. וישב אברם ביום ההיא וילך בית אביו, הוא וכל אנשיו אשר הלכו עמו. ויעבוד אברם את יי אלהיו כל ימי חייו וילך בדרכיו ובתורתו, ויטה אברם את לב בני האדם בימים ההם לעבוד את יי מהיום ההוא והלאה.

נוסח שני

א

קודם שנולד אברהם, היה נמרוד כופר באמונת האל יתברך, והיה מתגאה בעצמו ואומר שהוא אלוה, ואנשי זמנו היו עובדים ומשתחווים לו. והיה זה המלך תוכן וחכם וראה בחכמת הכוכבים, שייולד אדם אחד בימיו שיעמוד כנגדו להכחיש אותו מאמונתו ולנצחו, ויחרד חרדה גדולה.

מה עשה? שלח אחרי השרים והפחות שלו והגיד להם הדבר ואמר להם: "מה תיעצוני לעשות בזה הילד שעתיד לבוא?"

אמרו לו: "העצה שאנו מסכימים על זה הוא, שתבנה בית גדול ותשים שומר בפתחו ותכריז בכל מלכותך שכל הנשים שהן מעוברות שתבואנה לשם, ואחרי בואן תבואנה גם החיות ותהיינה אצלן לשמור את זמן לידתן. וכבוא האשה ללדת תראינה, אם בן הוא ותשחטנה אותו על בטנה, ואם בת היא וחיה, ויתנו מתנות לאמה וילבישוה בגדי מלכות ויקראו לפניה: ככה ייעשה לאשה אשר תלד בת!"

ויהי כשמעו עצתם, שמח שמחה גדולה עד מאד והכריז בכל מדינות מלכותו, שיבואו כל האומנים לבנות בית גדול למלך, גבהו ששים אמה ורחבו שמונים אמה, ואחר כלותו לבנות הבית, הכריז שתבואנה כל הנשים המעוברות לבית ההוא, להיות שם עד שתלדנה, ויפקד פקידים להביאן שם, גם הפקיד על הבית שומרים לשמור את הפתח לבלתי תנוסנה. גם הפקיד עליהן נשים מיילדות להולידן וגזר, שהבן הילוד יישחט על חזה אמו, ואם בת היא, שילבישו את אמה בגדי שש ומשי ורקמה ויוציאוה משם ויעשו לה כבוד הרבה, כי כן ציוה המלך, ויוליכוה לביתה בכבוד.

אמר המגיד, שנהרגו על הדבר ההוא יותר משבעים אלף זכרים. וכראות מלאכי מעלה הריגת אלו הילדים, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא: "הלא ראית, מה שעשה הרשע הכופר נמרוד בן כנען, שהרג כמה ילדים על לא חמס בכפיהם!"

אמר להם: "‏מלאכים קדושים! ידעתי וראיתי, כי לא אנום ולא אישן, ורואה ויודע אני את הנסתרות והנגלות, אבל אתם תראו מה אעשה לרשע הכופר הזה, כי אשים ידי עליו ליסרו."

בזמן ההוא הלכה אם אברהם אבינו, עליו השלום, ולקחה איש, תרח שמו, ותהר ממנו, ויהי כמשלוש חדשים, ותגדל בטנה ופניה הוריקו.

אמר לה תרח בעלה: "מה לך, אשתי, פניך מוריקות ובטנך גדולה?"

אמרה לו: "בכל שנה ושנה ארע לי זה החולי שיאמרו לו קולציני." [מלה ספרדית ואיטלקית – מעין נפוח]

אמר לה תרח: "הראיני בטנך שנראה לי שאת מעוברת, ואם כך היא, אין ראוי לעבור את מצות אלוהינו נמרוד."

וכאשר שם ידו על בטנה, עשה לה הקדוש ברוך היא נס, והלך הילד למעלה תחת החזה, ויפשפש בידו ולא מצא שום דבר.

אמר לה: "צדקת במה שאמרת."

ולא נראה הדבר ולא נודע עד ששלמו חדשי הילד.

ומרוב פחדה יצאה מן העיר והלכה דרך המדבר קרוב לנהר אחד ומצאה שם מערה גדולה ונכנסה לשם. למחר אחזוה חבלי לידה, ותלד בן, ותראה את המערה כולה מאירה כשמש מאור פני הילד, ותשמח שמחה גדולה, והוא היה אברהם אבינו עליו השלום.

ופתחה פיה ואמרה: "אני שילדתיך בזמן הזה שמלך נמרוד והרג בעבורך שבעים אלף זכרים, ואני אפחד עליך מאד, שאם ידע בך יהרגך, ועל זה יותר טוב, שתמות במערה הזאת ולא יראוך עיני שחוט על החזה שלי."

ולקחה מלבוש אשר עליה והלבישתו ועזבה אותו במערה ואמרה: "יהי אלוהיך עמך, לא ירפך ולא יעזבך!" והלכה לדרכה.

אברהם בעודו במערה, לא היתה לו מינקת שתיניקהו. בכה, ושמע יי בכייתו ושלח לגבריאל המלאך, לחיות אותו ולתת לו חלב, כי היה מוציא לו חלב מאצבעו הימנית והיה יונק ממנה עד שהיה בן עשרה ימים והתחיל ללכת בארץ ויצא מהמערה וילך על שפת הנהר, והנה בא המלאך גבריאל ואמר לו: "שלום עליך, אברהם!"

אמר לו: "עליך שלום!"

אמר לו: "מי אתה?"

אמר לו: "אני גבריאל המלאך שליח הקדוש ברוך הוא. בעת ההיא הלך למעיין אחד שמצא שם ורחץ פניו, ידיו ורגליו והתפלל ליי בכריעה והשתחוָיה.

אם אברהם זכרה אותו ובכתה בכיה גדולה ויצאה מן העיר לבקש את בנה במערה שעזבתו שמה ולא מצאתו. והרבתה לבכות עוד עליו והיתה אומרת: "אוי לי, כי ילדתיך טרף לחיות השדה, לדובים ולאריות ולזאבים!"

והיתה הולכת על שפת הנהר ומצאה את בנה ולא ידעתהו, כי גדל מאד בקומה.

אמרה לו: "שלום עליך!"

והשיב לה: "עליך שלום. למה את הולכת באלו המדברות?"

אמרה לו: "יצאתי מן העיר לבקש את בני."

אמר לה: "ובנך מי הביאו הנה?"

אמרה לו: "הייתי הרה מתרח אישי, ובעת הלידה פחדתי על בני שהיה בבטני, שלא יהרגנו מלכנו נמרוד בן כנען, כמו שהרג מספר שבעים אלף ילדים, ובאתי אל מערה אחת בזה הנהר, ואחזוני צירי יולדה, וילדתי בן ועזבתיהו במערה והלכתי לביתי, ועתה באתי לבקשו ולא מצאתיו."

אמר לה אברהם: "אלה הדברים שאמרת לי שעזבת לילד – כמה ימים?"

אמרה לו: "כמו עשרים יום."

אמר לה: "וכי יש בעולם אשה שתעזוב את בנה הקטן במדבר לבדו ותבוא לבקש אותו אחר

עשרים יום?"

אמרה היא: "אולי יחנן האל."

אמר לה: "אני בנך שבאת לזה הנהר בעבורו."

אמרה לו: "בני, גדלת מאד כל כך והלכת על רגליך ודיברת בפיך – וכל זה בעשרים יום?"

אמר לה: "כן, שייודע לך, אמי, שיש בעולם אל גדול ונורא, חי וקיים, רואה ואינו נראה, והוא בשמים, ומלוא כל הארץ כבודו."

אמרה לו: "בני, וכי יש אל אחר מבלעדי נמרוד?"

אמר לה: "כן, אמי, אלהי השמים, אלהי הארץ, ואלהי נמרוד בן כנען, ועל זה תלכי לנמרוד ותודיעי אותר הדבר הזה."

והלכה לעיר ואמרה לתרח אישה, איך מצאה את בנה. ותרח היה שר גדול בבית המלך נמרוד והלך לבירה, מקום אשר המלך שם, והשתחוה למלך ופניו ארצה. ובזמן ההוא כל המשתחווה למלך לא היה מרים ראשו, עד שיאמר לו: הרם ראשך.

אמר לו המלך: "הרם ראשך ושאל חפצך."

אמר לו: "יחי אדוני המלך! באתי לבשר אותך על מה שראית בחכמת הכוכבים, שייולד ילד במלכותך, שיפסיד אמונתך, והרגת בעבורו שבעים אלף זכרים. אבשרך, שהוא בני, ואמו היתה הרה ולא ידעתי בהריונה, כי אמרה: חולה אני מחולי הקולציני, וביקשתי בטנה ולא מצאתי שום עובר. ויהי כאשר שלמו חדשי הילד, הלכה מן העיר לנהר ומצאה שם מערה ותלד שם בן, ועזבה אותו לחיות השדה. ואחר עשרים יום הלכה אליו ומצאתהו מהלך על שפת הנהר ומדבר כאדם גדול ואומר, שיש אלהים בשמים, רואה ואינו נראה, אחד ואין שני."

וכשמוע נמרוד אלו הדברים, חרד חרדה גדולה עד מאד ויאמר ליועציו ושריו: "מה לעשות לזה הילד?"

אמרו: "מלכנו אלהינו, מה תפחד מילד קטן, ויש בכל מלכותך אלף אלפי אלפים שרים, שרי אלפים ושרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות ושוטרים אין מספר. הקטן שבשרים שלך ילך ויביאהו וישימהו בבית הסוהר.

אמר להם: "הראיתם מימיכם ילד בן עשרים יום הולך על רגליו ומדבר בפיו ובלשונו מבשר ואומר, שיש אלוה בשמים אחד ואין שני לו והוא רואה ואינו נראה?"

כל השרים שהיו שם תמהו תמיהה גדולה מאלו הדברים. ‏ובין כך ובין כך בא השטן בדמות אדם לבוש משי שחור והלך והשתחוה לפני המלך נמרוד, עד שאמר לו המלך: "הרם ראשך ושאל חפצך."

אמר לו: "מה אתה דואג וכולכם תמהים מילד קטן? איעצך עצה, מה לעשות."

אמר לו המלך: "מה עצתך?

אמר לו: "‏פתח אוצרות כלי המלחמה ותתן לכל השרים והסגנים והפחות ולכל אנשי המלחמה ותשלחם אליו, שיבוא לעבוד אותך ויהיה תחת ידיך."

ציוה המלך לכל השרים ולכל אנשי המלחמה, שיבואו ויקחו כלי זין מאוצרות המלך וילכו להביא לאברהם.

וכראות אברהם אבינו שבאו אליו עם רב, אחזו רעד ופחד גדול מפניהם, ויצעק לאלהי השמים, שיצילהו מידם, כי הוא מציל עני מחזק ממנו – "ואתה תצילני מהם!"

וישמע אלהים את צעקתו וירא את דמעותיו וישלח לו מלאך גבריאל להציל אותו מידם.

אמר לו המלאך: "מה לך אברהם ומה אתה בוכה?"

אמר לו: "פחדתי מהאנשים האלה הבאים עלי להרגני.

אמר לו: "לא תירא ולא תפחד. האלהים עמך והוא יצילך מן כל אויביך."

אמר המגיד, שהקדוש ברוך הוא ציוה לגבריאל, שישים ענן כערפל בינו וביניהם.

בראותם הענן והחושך והערפל, פחדו פחד ושבו אל נמרוד מלכם ואמרו לו: "נסעה ונלכה ממלכות זו!"

וכשמוע המלך כן, נתן מעות לכל שריו כעבדיו ונסעו משם למדינת בבל.

‏

ב

ויהי אחרי כן ויגדל אברהם, עד שהיה כבן עשרים שנה. ותרח אביו חלה ויאמר אל בניו, הרן ואברהם: "בחייכם, בני, תמכרו אלו שני הצלמים, שאין לי מעות להוצאותי."

הלך הרן ומכר את הצלמים והביא מעות להוצאות אביו. וילך אברהם ויקח שני ‏צלמים אחרים למכרם וישם חבל על גרונם ופניהם ארצה, והוא היה סוחב אותם וצועק ואומר: "מי הוא זה שיקנה צלם, שאין בו תועלת לא לעצמו ולא למי שיקנהו לעבדו, וגם יש לו פה ולא ידבר, עיניים ולא יראה, רגליים ולא ילך, אזניים ולא ישמע."

וכשמוע אנשי המדינה את דברי אברהם, תמהו עד מאד. והוא הלך ובא ופגע בזקנה אחת, ותאמר לו: "בחייך, אברהם, תבחר לי צלם אחד טוב מאד וגדול לעבדו ולאהבו."

אמר לה אברהם: "זקנה, איני יודע בהם תועלת, לא בגדול ולא בקטן, לא לעצמם ולא לאחרים." אמר לה: "והצלם הגדול, אשר לקחת מאחי הרן לעבדו, היכן הלך?"

אמרה לו: "באו גנבים בלילה ההוא וגנבו אותו בעודי בבית המרחץ."

אמר לה: "אם כן, כיצד תעבדי לצלמו? לעצמו לא הציל מן הגנבים, כל שכן שלא יציל לאחרים מרעתם, ולא לך, הזקנה השוטה! וכיצד תאמרי, שהצלם שעבדת שהוא אלוה? אם הוא אלוה, למה לא הציל את עצמו מיד הגנבים? אלא שהוא צלם. אין בו תועלת לא לעצמו ולא למי שיעבוד אותו."

אמרה לו הזקנה: "אם כן, אברהם, כדבריך, למי אעבוד?"

אמר לה: "תעבדי לאלהי האלהים ואדוני האדונים, בורא שמים וארץ, הם וכל אשר בם, והוא אלהי נמרוד, אלהי תרח ואלהי מזרח ומערב, דרום וצפון. ומי הוא נמרוד הכלב, שיעשה עצמו אלוה לעבוד אותו!"

אמרה הזקנה: "מכאן ולהלן לא אעבוד כי אם אלהיך, אלהי אברהם. ואם אעבוד אותו, מה תועלת יהיה לי?"

אמר לה: "כל מה שגנבו, ישוב לך, וגם תצילי נפשך מגיהנום."

אמרה הזקנה: "מה אומר, כדי להציל את נפשי משחת?"

אמר לה: "תאמרי: יי הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אחד ואין שני, ממית ומחיה, הוא חי ולא יראה מוות – וגם אני, אברהם, עבדו נאמן ביתו."

אמרה הזקנה: "מכאן ולהלן אני אומרת כדבריך ואעיד על עצמי, שיי הוא האלהים בשמים

ממעל ועל הארץ מתחת ואתה אברהם נביאו, ואאמין בשם יתברך ובך.

אמר המגיד, ששבה בתשובה ונתחרטה, על שעבדה את הצלמים, ואמרו, שגם מצאה הגנבים והשיבו לה הגניבה וגם הצלם. מה עשתה זאת הזקנה? לקחה אבן בידה, והכתה על ראש הצלם ואומרת: "אוי לך ולמי שיעבוד אותך עוד, כי אין בך תועלת ולא למי שיעבוד אותך."

ויצאה מביתה בשוקים וברחובות, והיא צועקת ואומרת: "מי שרוצה להציל נפשי משחת

ויצליח בכל מעשיו, יעבוד לאלהי אברהם!"

אמר המגיד, שהזקנה היתה צועקת בכל יום, עד שהשיבה בתשובה אנשים ונשים הרבה. שמע המלך שמועה זאת, שלח אחריה והביאוה לפניו.

אמר לה: "מה עשית, כי שטית מאחרי עבודתי? למה לא תעבדי אותי, שאני אלהיך ואני יצרתיך, אף תמכתיך בימיני!"

השיבה ואמרה: "אתה מן הכוזבים, ואתה כופר בעיקר, באל אחד ואין שני, ואתה אוכל מטובו ותעבוד אל אחר ותכפור בו ובתורתו ובאברהם עבדו."

ויהי כשמוע המלך את דבריה, ציוה להרוג אותה. ופחד ורחב לבבו מדבריה ותמה על עצמו ולא ידע, מה יעשה עם אברהם שהפסיד אמונתו, כי רוב המון העם האמינו באלהי אברהם.

ג

ויאמר נמרוד להוליכו לבית הסוהר. ויצו על שר בית הסוהר, לבלתי תת לו פת לאכול ולא מים לשתות.

ואברהם בעודו בבית הסוהר נתן עיניו לשמים ויאמר: "יי אלהי, אתה היודע הנסתרות ואתה ידעת, כי לא הגעתי עד הנה כי אם על עבודתך."

והקדוש ברוך הוא שמע תפילתו ושלח לו המלאך גבריאל להושיעו מיד זה הכלב.

ואמר לו: "שלום עליך, אברהם, אל תירא ואל תחת, כי יי אלהיך עמך."

בשעה ההיא נראה לו מעיין מים חיים ושתה מהם, והביא לן המלאך כל מיני מאכל לאכול וישב עמו שם כדי ללוותו שנה תמימה.

ויהי אחרי השנה ההיא, באו שרי המלך ויועציו לאכול ולשתות עם המלך, ויאמרו למלך לבנות לו גדר גדול ולהכריז בכל עירו, שכל מי שהוא חפץ בעבודת המלך, יביא אל הבית הזה עצים הרבה, עד שיימלא כל המקום עצים מפה לפה, ואחר כך יבעירו העצים באש, עד שתעלה השלהבת לשמים, ותשליך בתוכה לאברהם, ובזה יאמינו בך לעולם, ולא תפסיד אמונתך!"

וישמח המלך על העצה היעוצה הזאת שמחה גדולה מאד, ויצו לכל העם לאמור: "כל איש ואשה, נער וזקן, אשר בכל מדינות המלך, יביאו עצים אל הבית ההוא."

כי נתן להם זמן עד ארבעים יום. ובכל זאת אברהם עומד בבית הסוהר. ויצו המלך לעשות

כבשן גדול בתוך הבית אשר בנה, וידליקו את העצים בתוכו, והנה עלתה השלהבת עד לשמים, עד שכל העם פחדו מרוב האש. ושלח אל שר בית הסוהר לאמור לו: "תביא לי את אויבי אברהם והשליכהו בתוך זה הכבשן של אש."

ויבוא שר בית הסוהר לפני המלך להשתחוות לפניו ויאמר לו: "איך תשאל ממני אדם שזה לו עכשיו שנה תמימה שעמד בבית הסוהר ולא הביא לו שום אדם לא לחם ולא מים ולא שום מאכל בעולם!"

אמר לו המלך: "עם כל זה תלך לבית הסוהר ותקרא אליו. אם ישיבך, תביאהו ואשליכהו באש, ואם מת, יותר טוב, ותקברו אותו ולא ייזכר שמו עוד."

הלך שר בית הסוהר לפתוח הבור ויקרא בקול גדול וחזק: "‏אברהם! אתה חי או מת?"

ויען אותו: "אנוכי חי!"

אמר לו: "מי נתן לך אכילה ושתיה עד הנה?"

אמר לו: "האכילני והשקני מי שהוא כל יכול, הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, עושה

נפלאות לבדו, וגם הוא אלהי נמרוד ואלהי תרח, אלהי כל העולם, הוא זן ומפרנס לכל, רואה ואינו נראה, הוא בשמים ממעל ונמצא בכל מקום ומשגיח בכל הפרטים."

ויהי כשמוע שר בית הסוהר את דבריו, ויאמן גם הוא באלהי אברהם ויאמר: "אלהיך, אברהם, הוא האלהים, ואני אעיד על זה, וגם אתה עבדו ונביאו באמת, ונמרוד הוא משקר."

ויהי באמרו כן ויגידו למלך לאמור: "הנה שר בית הסוהר מעיד על אלהי אברהם, שהוא אמת ואברהם עבדו אמת."

ותמה המלך מאד וישלח אחריו ויאמר לו: "מה לך, שר בית הסוהר, איך כפרת בי ואמרת, שאלהי אברהם אמת וגם אברהם עבדו אמת?!"

אמר לו: "שכן הוא האמת, ואתה, המלך נמרוד, כופר באמת!"

וכשמוע המלך את דברי השר, נתעצב אל לבו מאד ויימלא חמה ויצר לפגוע בו להמיתו.

ויצעק שר בית הסוהר בפגוע בו ויאמר: "יי הוא האלהים, הוא אלהי כל העולם ואלהי

נמרוד הכופר!"

אמר המגיד, שהסיף לא היה חותך בצוארו, ויותר שהיה מכה בסיף, היה משבר הסיף.

ד

ויצו המלך להביא את אברהם ולהשליכו בתוך כבשן האש. הלך אחד מן השרים והביאו לפניו, ואמר לו המלך: "השליכהו לתוך האש הגדולה!"

ויקם השר להשליכו, ותצא אש מן הכבשן ותשרוף אותו. ויקם שר אחר מלפני נמרוד להשליך אותו באש וגם הוא נשרף, וכל מי שהיה לוקח אותו להשליכו באש, היה נשרף, עד שמתו רבים אין חקר ואין מספר.

ויבוא השטן בדמות איש וישתחו למלך.

ויאמר לו המלך: "‏מה לך? שאל מה שתרצה."

אמר לו: "איעצך עצה להשליך את אברהם בתוך כבשן האש. הבה לי עצים הרבה ומסמרות וחבלים, ואני אעשה לך טראבּוקו [מלה ספרדית ואיטלקית. פירושה כעין זיקוקין דינור], שמתוך תנועתו תשליכהו לתוך כבשן האש מרחוק, ולא תשרוף האש לאיש ההוא."

וישמח המלך מאד על העצה הזו ויצו לעשות כן. ויעשו הטראבּוקו, ואחר אשר השלימוהו לעשות, ניסו אותו בפני המלך שלוש פעמים, עד שמרחוק השליכו בו אבנים לתוך האש, והוא הנקרא טראבּוקו. ויקחו את אברהם וקשרו זרועותיו, ידיו ורגליו בקשר חזק וישימו אותו בתוך הטראבּוקו להשליכו.

וכראות אברהם, איך קשרו אותו, נשא עיניו לשמים ואמר: "‏יי אלהי, אתה רואה את אשר עושה בי הרשע הזה!"

גם מלאכי מעלה אמרו לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, מלוא כל הארץ כבודך, הלא ראית, מה עשה נמרוד הכופר בעבדך ונביאך אברהם!"

אמר להם הקדוש ברוך הוא: איך לא אדע, ואנוכי יודע כל הנסתרות! אבל אראה אני לכם נקמה בנמרוד הכופר ואציל את אברהם עבדי."

אמר המגיד, שהשטן בא אצל אברהם בדמות אדם ואמר לו: "אברהם! אם תרצה להינצל מאש נמרוד, השתחווה אליו והאמן בו."

ויהי כשמוע אברהם את דברי השטן, ויאמר לו: "יגער יי בך השטן, פחות, נבזה, ארור, כופר!"

ויצא השטן מלפניו, ותבוא אמו של אברהם לנשק אותו קודם שישליכו אותו לכבשן האש, ותאמר לו: "בני, השתחווה לנמרוד ותיכנס תחת אמונתו ותינצל מכבשן האש!"

אמר לה אברהם: "אמי, תלכי מעלי!" ודחפה מעליו ויאמר לה: "אמי, אש נמרוד יכבו אותו המים, אבל אש אלהינו לעד לעולם אינו מכובה ומים לא יוכלי לכבותו."

וכששמעה אמו דבריו דברים מצודקים, אמרה לו: "האלהים אשר אתה עובד, הוא יצילך מאש נמרוד."

אמר המגיד, שהאש נכבה בלא מים, והעצים הציצו ציץ וכולם הוציאו פירות, כל עץ נתן פריו, ושב הכבשן כמו גינת ביתן המלך, והמלאכים יושבים עם אברהם בתוכו. ויפן המלך וירא את הגן ואת המלאכים יושבים עם אברהם בתוך הגן, ויאמר המלך אל אברהם: "כישוף גדול אתה יודע, שהאש אינה שולטת בך, ולא עוד, אלא שאתה מראה לעם, שאתה יושב בתוך גינת ביתן."

ויענו כל שרי נמרוד יחדיו למלך: "לא, אדונינו, אין זה כישוף, כי אם יכולת אלוה גדול, אלהי אברהם ואין אלוה אחר מלבדו, ואנחנו מעידים על זה, וגם אברהם עבדו באמת."

ויאמינו בשעה ההיא כל שרי נמרוד וכל עמו ביי אלהי אברהם ויאמרו כולם: "יי הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד!"

(א, יז-כה, כו-לב). נוסח א': ספר הישר, 20-18, 27-23. נוסח ב': מעשה אברהם, בית המדרש א, 28-25, 32-30 (אוצר מדרשים א, 6-2). גסטר סי' 2. גינצברג ה, 218-209 (במיוחד 16, 34, 48). – א"י ב, 94-91. צפונות, מח.