ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויתייעצו כל שרי נמרוד וכל גדוליו בעת ההיא. פוט ומצרים וכוש וכנען למשפחותיהם, ויאמרו איש אל רעהו: "הבה נבנה לנו עיר ובתוכה מגדל מבוצר וחזק וראשו בשמים, ונעשה לנו שם למען היותנו מושלים על כל העולם ולמען תחדל רעת אויבינו מעלינו ונמלוך עליהם בחֹזקה ולא נפוץ על פני כל הארץ ממלחמותיהם."

וילכו ויבואו כולם לפני המלך ויגידו את הדברים האלה אל המלך, ויודה להם המלך על הדבר הזה, ויעש כן. ויתקבצו כל המשפחות כשש מאות אלף איש, וילכו לבקש ארץ רחבה מאד לבנות את העיר ואת המגדל, ויבקשו בכל הארץ ולא מצאו כי אם בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתיים ימים. וַיסעו כולם אליה וישבו שם.

ויחלו ללבון הלבנה ולשרוף לשריפה, לבנות את העיר ואת המגדל אשר זממו, ויהי להם בניין המגדל לפשע וחטאה, ויחלו לבנותו. ויהי הם בונים וימרדו ביי אלהי השמים ויחשבו בלבבם להילחם בו ולעלות השמימה, וייחלקו כל האנשים האלה וכל המשפחות לשלוש כיתות.

ותאמר האחת: "נעלה השמימה ונילחם בו."

והשנית אמרה: "נעלה השמים ונעמיד שם את אלהינו ונעבדם שם."

והשלישית אמרה: "נעלה השמים ונכה אותו בקשתות ורמחים."

וידע האלהים את כל מעשיהם ואת כל מחשבתם הרעה, וירא את העיר ואת המגדל אשר הם בונים, ויהי בהיותם בונים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאד מאד. כי מרוב הגבהות לא יגיע החומר והלבנים אצל הבונה בעלותם אליו, עד מלאת לעולים שנה תמימה, ואחרי-כן יגיעו אל הבונים ויתנו להם החומר והלבנים. ככה יעשו להם בכל יום, ויהיו אלה עולים ואלה יורדים כל היום, ויהי, כאשר תפול לבנה מידם ותישבר, ויבכו כולם עליה, וכאשר יפול אדם וימות, אין מביט אליו מהם.

וידע יי את מחשבותם. ויהי עת בונים, ויזרקו חצים אל השמים, ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם. ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו: "אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים."

כי מאת יי היה זה, למען התעותם ולמען הכחידם מעל פני האדמה.

ויאמר האלהים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הקרובים אליו לאמור: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו ולא יבינו איש שפת רעהו."

ויעש להם כן. ויהי מהיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו, ולא הבינו לדבר כולם בשפה אחת. ויהי כאשר יאמר איש לרעהו: "תנה לי אבן לבנות." – ויתן לו חומר, וכאשר יאמר: "תנה חומר." – ונתן לו אבן.

ויהי כאשר לקח הבונה מיד רעהו את החומר או את האבן אשר לא אמר, וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת. ויעשו כדבר הזה ימים רבים, וימותו מהם הרבה בדבר הזה.

ויי הכה את שלוש הכיתות אשר היו שם וייסרן כמפעלותן וכמחשבותיהן. אשר אמרו: נעלה השמים ונעבוד את אלהינו שם – היו לקופים ושנהבים, ואשר אמרו: נכה השמים בחצים – המיתם יי איש ביד רעהו, והשלישית אשר אמרה: נעלה השמים ונילחם בו – הפיצם יי בכל הארץ. והנשארים בהם, באשר ידעו והבינו את הרעה, אשר באה אליהם, ויעזבו את הבניין ויפוצו גם הם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות את העיר ואת המגדל, על כן קרא למקום ההוא בבל, כי שם בלל יי שפת כל הארץ, הנה מקדם לארץ שנער.

והמגדל ההוא, אשר בנו בני האדם, פתחה הארץ את פיה ותבלע את שלישיתו, ותרד גם אש מן השמים ותשרוף את השלישית האחרת, והשלישית ממנו נשארה עד היום הזה, ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים, ויהי מהלך צלו שלושה ימים.

(א, טו-יז). ספר הישר, 21-20, לפי מקורות קדומים יותר (השווה: באואר, מיתולוגיה עברית [גרמנית], א 222-219). – גינצברג ה, 202-201 (88). – א"י ב, 59-56. צפונות, מה.