עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו.

‏מלך הראשון זה הקדוש ברוך הוא שהוא מולך בשמים ובארץ ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ.

המלך השני זה נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו; שהיו כל הבריות יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך. ותהי ראשית ממלכתו בבל.

המלך השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו; וכל הארץ באו מצרימה והיי מביאין את המס שלהן ומנחה לשבור אל יוסף; שארבעים שנה היה משנה למלך מצרים וארבעים שנה מלך לעצמו.

מלך הרביעי זה שלמה שמלך מסוף העולם ועד סופו; והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושמלות ונשק ובשמים, סוסים ועבדים דבר שנה בשנה.

המלך החמישי זה אחאב מלך ישראל, והיו כל שרי איפרכיות כבושים תחתיו משלחים ומביאים המס שלהן לאחאב ומנחותיהם.

המלך הששי זה נבוכדנאצר; ולא עוד אלא בעופות משל, שאפילו עוף לא היה יכול לפתוח פיו חוץ מרשותו.

המלך השביעי זה כורש, שנאמר: 'כה אמר כורש מלך פרס: ‏כל ממלכות הארץ נתן לי יי אלהי השמים'.

המלך השמיני היא אלכסנדרוס מוקדןן שמשל מסוף העולם ועד סופו; ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים לידע מה שבשמים ולירד לתהומות ולידע מה בתהומות; וחצה המלכות לארבע רוחות השמים.

המלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למלוך מסוף העולם ועד סופו.

המלך העשירי – חוזרת המלוכה לבעלה: מי שהיה המלך הראשון הוא המלך האחרון, ונשגב יי ביום ההוא וירעה את צאנו וירביצם.

פרקי דרבי אליעזר, פרק יא. השווה: מדרש עשרה מלכים (אגודת אגדות א, 55-54); בית עקד אגדות ב, 45-38; בבלי, מגילה, יא; תרגום שני, אסתר, פתיחה. ראה עוד: שלשלת הקבלה, דף פח ב; חזון יוחנן יז, יב. – גסטר, סי' 1. גינצברג ה, 200-199 (82). – א"י ב, 19-17.