אמרו רבותינו זכרונם לברכה:

כשבא נח ליטע כרם, בא שטן ועמד לפניו. אמר לו: "מה אתה נוטע?"

אמר לו: "כרם."

אמר לו: "מה טיבו?"

אמר לו: "פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים, ועושין מהם יין המשמח לבבות."

אמר לו שטן: "בוא ונשתתף שנינו בכרם זה."

אמר לו: "לחיי!"

מה עשה שטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם; והטיפו דמם באותו הכרם והשקוהו מדמיהן.

רמז לו: שקודם שישתה אדם מן היין, הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה; שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי ואומר, אין כמותו בעולם; כיוון ששתה יותר מדי, נעשה כחזיר מתלכלך במי רגליים ובדבר אחר; נשתכר, נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מח יעשה.

וכל זה אירע לנח הצדיק; מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך – שאר בני אדם על אחת כמה וכמה!

(א, ה). אלפא-ביתא דבן סירא, 29, 27 (ראה מדרש הגדול , בראשית ג, ו; בראשית רבה יט, ב; מדרש שמואל יב, ד; בית המדרש ו, הקדמה, עמ' 12; צמח צדיק, סימן ל). – גינצברג ה, 51 (151). ש"א 184 (24). א"י א, 123-121, צפונות, כז-כח.