בימי המלך שולטן סולימן צץ נזר הקודש השר המפואר כבוד מעלת הקדוש הרב רבי משה המון זכרו לברכה, שמסר נפשו על עמו ועמד בשער המלך לפני כל צר ומשטין; והוציא מאמר מן המלך, שכל עלילת דם שאומרים הערלים, שהיהודים מטילים במצה וכיוצא, שלא יישמע לפני שר ושופט, כי אם לפני שער המלך ואמרו עליו, כי היה מלך חסיד, לפי שהיה אליהו זכרו לברכה נגלה עליו.

והסיבה לכך, שהיה אוהב היהודים ומחבבן ומקרבן למלכות, עד שמרוב אהבתו עמהם נתקנא בהם הצר הצורר המשנה ויעץ תחבולות כדי לשלוח יד ביהודים וכדי לקעקע ביצתם של ישראל ולכלותם מעל פני האדמה. ויצו לעשות לו כיפין מתחת לארץ מבית הצר הצורר עד בית המלכות במקום אשר ישכב המלך. וכן עשו. ויהי בחצי הלילה, והנה המלך שוכב וישמע את הקול מדבר אליו כאוב מארץ קולו וכה אמר: "סולימן, סולימן, עד מתי עצל תשכב? מתי תקום משנתך? קום לך מהר מזה ותכחיד את ישראל מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד ולא יהיה להם שריד ופליט ולא תחמול, כי יי דיבר."

ויהי כשמוע המלך את דברי האלה הזאת, ויחרד המלך חרדה גדולה עד מאד. ויאמר: "מי אתה, כי קראת אל המלך?"

ויען הקול ויאמר לו: "אל תירא ואל תחת, כי אני הוא נביאך המדבר אליך, כי לא מלבי עשיתי את כל המעשים האלה, כי יי שלחני! ואל תאמר בלבבך, כי חלום הוא, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו על ידך, כי הם אויביך וצריך. וכה תעשה להם לאבדם: אחר שלושה ימים תשלח בהם משלחת מלאכי רעים להשמיד, להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ושללם לבוז, ואתה שלום ופעם אחרת אבוא אליך."

ויהי כשמוע המלך את דברי האיש ואת שיחו, לא שת לבו גם לזאת, כי אמר, אולי מקרה הוא או חלום או רוח רעה מבעתתו. וישכב ויירדם עד אור הבוקר. ויהי בלילה השני, ויבוא השטן ויתייצב עליו ויקרא כפעם בפעם כמשפט הראשון. אזי נבהל המלך ואמר: "זה עניין רע על היהודים, כי כלתה עליהם הרעה."

וישלח ויקרא אל הרופא שלו, זה משה האיש הגדול מאד בעיני המלך והמלכה, להגיד לו את כל אשר קרהו ואת אשר אמר המן על היהודים לאבדם.

ויבוא האיש ויקוד וישתחו לאפיו ויאמר לו: "הנני מוכן ומזומן לעבודת אדוני."

ויאמר לו המלך: "הלא ידעת אם לא שמעת, אלהי עולם אמר אלי אמש על ידי נביאנו, כי בעוד שלושת ימים תהיו נתונים ביד אויביכם ורדו בכם שונאיכם להשמיד אתכם ולהאביד אתכם וניסחתם מעל האדמה ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם, כי גזירה נגזרה עליכם מן השמים. ועתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר."

ויהי כשמוע משה את הדברים האלה, וימס לבו בקרבו ויהי למים. ויזעק זעקה גדולה ומרה ויפול לפני רגליו ויבך ויתחנן לו להעביר את רעת הצר הצורר ויאמר לו: "אהה, אדוני! זכור נא את אשר התהלכתי לפניך מנעורי עד היום הזה בלב שלם ובנפש חפצה, והושיענו ואל תטשנו ואל תשת לבך אל אלו הדברים."

ויען המלך ויאמר: "ומה אני יכול לעשות, כי שמעתי מאחורי הפרגוד, כי בזאת אתם נלכדים. ואם תחפוץ, תבוא הלילה הזה ותשמע את הקול מדבר אלי כי בוא יבוא ולא יאחר."

ויהי בלילה השלישי, ויבוא הקול שוב וידבר את דבריו כמשפטו. וישמע משה ויפול על פניו. ויהי כראות המלך את משה נופל על פניו, והוא תוהא ובוהה ומשתומם על המראה, ויאמר לו: "מה-לך נרדם? קום צא מן הארץ הזאת אל אחד ההרים או באחת מן הגיאיות להימלט על נפשך, כי יקרה נפשך בעיני, ומהר הימלט ההרה פן תיספה בעוון העיר, כי אין לאיש נכבד מנפשו."

ויאמר להביא סוס אחד לרכוב עליו, לכל אשר יחפוץ יטנו; ונתן לו רישיון כתוב וחתום בחותמו של המלך, לבל יבוא עליו איש רע ובליעל לפגוע בו. וישת משה אל המדבר פניו והיה הולך ובוכה ומשתומם.

ויהי הוא הולך בדרך, והנה איש לקראתו ויאמר לו: "מה מלאכתך? ומאין תבוא? מה ארצך? ואי מזה עם אתה?"

ואז השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

ויאמר לו האיש: "‏אם ירא אלוהים אתה, למה נטשת את עמך, עזבת את נחלתך?"

אז הבין, כי הוא אליהו זכרונו לברכה. ויפול מעל הסוס ונפל לפני רגליו ברתת ובזיע ובחלחלה ואמר לו: "אדוני יודע את הרעה אשר תקרה אותם מחר, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי?"

ויאמר לו אליהו: "שוב לדרכך אל בית המלך החדרה ודיברת אליו ושמת את הדברים בפיו, ואנוכי ניצב לקראתך אל גן המלך, כי לא אוכל לקום מפניו, כי טמא נפש הוא. וזה לך האות, כי אנוכי שלחתיך, צא תאמר לו: מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור, ותכף ומיד יטהר טינוף מעשיו על ידי רחיצה וטבילה."

ויקם משה וילך אל בית המלך החדרה ויקוד וישתחו לאפיו. ויחרד המלך לקראתו ויאמר לו: "שלום בואך!"

ויגד לו את כל אשר קרהו ואת כל אשר ציווהו אליהו זכרונו לברכה. וישמח המלך שמחה גדולה ויחלף שמלותיו וטיהר את עצמו והלך אל הגן והיה כורע ומשתחווה לאליהו.

ויאמר לו אליהו: "הגד הוגד לי את כל אשר אתה עושה עם היהודים. ישלם יי פעלך; אבל זאת הפעם עתה הסכלת עשוֹ, ומי שלח ידו בהם וניקה? וזאת היא עצת הצר הצורר המשנה שלך, כי הוא מבקש לו המלוכה וישמידך מעל פני האדמה. ובזאת תבחנו, תחפור את כל הארץ מתחת חדר משכבך, ומשם תגיע לביתו, כי נפשו איותה ויעש.

ויבוקש הדבר ויימצא. ויתלהו על פתח ביתו. וייכתב בספר דברי הימים למשמרת לאות לבני מרי. ואז כרת המלך ברית עם אליהו זכרונו לברכה לבוא אליו פעם אחת בכל חודש. וכן היה.

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

(ב, קיז-קיט), דברי יוסף, 61-58. נ"א: שבט יהודה, 112-111; דבי אליהו, 103-96; גנזי ירושלים א, 43-37; מאורעות עולם, 4-2.ב"י ה, 165-163, 304.