שמעתי אומרים מפי זקני מצרים, כי פעם אחת במצרים בא אליה שופט זקן וכסיל אשר שולח מקושטנדינה, הנקרא קאדי אל-עשקיר. והיה שונא היהודים בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו. ובכל יום ויום היה מעליל עליהם עלילות ברשע; ובכל אשר יפנה ירשיע והביא היהודים במצור ובמצוק, עד כי לא יכלו נשוא אותו. והיה מבקש לקחת את ממונם ולאבד את נפשותם. והיו ישראל בצער גדול ואין מושיע להם.

ויקם משה ויושיעם, כי זה משה האיש גדול מאוד בארץ מצרים, ושמו משה אלדמוהי. והיה חסיד גדול וירא את יי מנעוריו. וירא את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם, ויקם משה קימה שיש בה הידור והלך להשתטח על קברי אבות לקדושים אשר בארץ המה. וילך הוא והשמש שלו לבית הקברות ולקח מרא וחצינא [מגרף וגרזן] וחפר חפירה גדולה וירד לתוכה. וכה אמר בלכתו: "גוזרני אני עליכם המתים בשם יי אלהי החיים והמתים, שתתפללו עמי, כשם שאנו מתפללים עליכם שלוש פעמים ביום ואומרים: ברוך אתה יי מחיה המתים! שתתפללו ותהיו לי לעזרה על צרת עמכם בני ישראל שהם בגלות וכצאן אשר אין ‏להם רועה ומצרים לוחצים אותם ויאכלו את ישראל בכל פה."

והיה מתפלל שם, עד שהיו המצבות שבבית הקברות מתגלגלות.

ויהי ככלות משה להתפלל, אמר לשמש שלו: "קום רד מהר מזה ועבור בתוך העיר וראה, מה חידוש היום בעיר? ואנוכי איקרה כה."

ויקם השמש וילך, ובהגיעו אל מקום הנקרא אצלם אלקארפא, שהוא מקום בתי קברי חכמי הישמעאלים. וירא את הגדוד עם רב וכבד מאד. ויתמה היהודי. ויאמר לו גוי אחד: "חזור בן, יהודי, כי לא תוכל לעבור מפה."

ויאמר לו היהודי: "מדוע קול הקריה הומה?"

ויען ויאמר: "הלא ידעת אם לא שמעת, כי הקאדי אל-עשקיר מת מיתה פתאומית, כי לא ידע מה היה לו, ויעלו עמו זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים לקברו פה."

ויספוק כפיו השמש לקראתו וה‏יה לפניו עין במר בוכה ולב שמח. ויעל משם השמש להגיד להרב שמח וטוב לב.

ויהי כראות הרב, כי השמש שב במהרה, ויאמר בלבו: ודאי יום בשורה הוא. ויגד לו השמש את כל אשר קרהו עם הגוי. וכשמעו את הדברים האלה, שמח שמחה גדולה וייטב לבו בעת שמעו זאת הבשורה, כי עשה השם יתברך נסים ונפלאות עם עמו ישראל ותשקוט הארץ.

(ב, קיט-קכ), דברי יוסף, 11-10. נ"א: קורא הדורות, 32. – ב"י ה, 163-162, 304.