|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
מיתת קדושים |
|
טקסט |
א מת מצוה על רבי שמעון וששה חכמים מבני ישראל גזר המלך עליהם, שימירו את כבודם, והם לא אבו לעצתו ועמדו על משמרתם ושמרו את משמרת תורת יי בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם, ויצו המלך, ויסיעו אבנים גדולות לבנות עליהם קיר אחד בבית הסוהר עד צוארם לענות אותם, ויעשו כן, ולאחר שלושת ימים הרסו את הקיר. ויוצא עליהם את שמעון, הוא וחתניו לוקחי בנותיו ואשתו הצדקת וששה חכמים – מצאו אותם מתים, ויקחו את שמעון וגררו אותו סחוב והשלך מהלאה לשער העיר, ואחר כן הרגו אותו. והיה כמת מצוה, שאין לו קרובים, ונזדמן שם אב ובנו שהיו אנוסים והיו משמשין בבית הסוהר, ולהם ניתנה רשות לקברו. והאנשים האלה הלכו להם מנגד ונתחברו יותר מששים אנשים צדיקים מהאנוסים שהמירו דתם בעל כרחם, וקברוהו בבית הקברות של היהודים והספידוהו שם. ב משה הכהן אשכנזי תפסו את רבי משה הכהן אשכנזי באיטליה והיו מפצירים בו להמיר דתו, ולא רצה, ויקשרוהו ברחוב אל עץ ויסובבוהו עצים ואש תחתיו. ותמיד היו שואלים לו, אם רוצה להמיר דתו, ולא רצה. אדרבה, היה מחרף אותם, וימת בקידוש השם. ג הקדוש בעל התשובה הוגד שהיה איש פרא הלך בדרכי לבו. פעם אחת העלילו עליו עלילת שקר ונתפס במצודה רעה, והיה עת צרה ליעקב, כי יראו פן ידבר מתוך עינוייו מה שהוא שפת יתר, ושלחו אליו פרנסי הדור מליצי יושר לרכך לבבו הקשה, שיהא נאמן בבריתו וקיים במאמרו ובאמונתו. וכאשר באו שלוחי הצדק אל פתח בית האסורים, פתח הקדוש ואמר להם: "יודע אני על מה באתם, כי יראתם פן איכשל בלשוני לדבר סרה. חלילה לי, אל תיעצבו ואל יפול לבבכם. הן אמת, שהייתי עוכר ישראל עד עתה והרביתי לפשוע, אבל כמו רגע קודם באתם, בא אלי אבי, שהיה רב גדול, ואמר לי: 'בני, דע את אלהי בלב שלם ומסור גופך על קדושת שמו ותקנה חיי עד בשעה קלה'. וידבר אלי רכות, והחילותי לבכות. ואחר בכייתי הניח ידיו על ראשי ובירך אותי ברכה שלמה. מיד נהפכתי לאיש אחר וחקקתי בלבי לקיים מצות קדושת יי בנפש חפצה ובלב שלם. הישמרו לכם להוציא שום פרוטה בשבילי. אדרבא עשו עצמכם כאילו אתם שונאים אותי, כי אקדש שמו ברבים. ולבל תיכוו בגחלתי, הרחיקו עצמכם ממני שיראו המעלילים שאינכם חוששים עלי ולא יצא לכם שום נזק מזה." וכן היה, שעמד בנסיון גדול ויצאה נשמתו באחד. ד התחוב בעמוד עץ פעם העליל, הגויים דבר שקר על איש קדוש אחד. ותחבו בו עמוד עץ מתחתיתו בפנימות גופו בחוזק יד, ונקב כל בני מעיו ונתגלה ראש העמוד אצל אזנו, וזה היה סמוך לליל שבת, וכל השביע הזה לא טעם כלום, כי אם התענה כל ששת הימים, וסמוך לקידוש הרגוהו. וקודם מיתתו היה מזמר שירות ותשבחות באהבה עזה. ושאלוהו, אם הוא מרגיש איזה כאב? והשיב, שעד עתה לא הרגיש, כי אם עכשיו בעת ששאלוהו אם מרגיש אם לא. וכל זה מרוב דביקות מחשבתו באהבה עזה ועצומה בבורא יתברך ומרוב שמחתו בשעשועי נשמתו העתידה לבוא אחר שעה מועטת בגן עדן. ה האוכל צדיק אחד התפלל וביקש, שיודיעו לו מי הוא חברו בגן עדן, ואמרו לו כי יסע למקום פלוני ושם ימצא איש אלמוני וזהו חברו בגן עדן. ויסע הצדיק הזה למקום הזה וימצא שם את האיש שאמרו לו, והוא איש פשוט מאד בלי כל מעשים טובים, והוא אוכל תמיד הרבה, חוץ מדרך הטבע. וישאל אותו: למה יאכל הרבה כל כך? ויען אותו, כי אביו היה אחד מהאנוסים, שאנסו אותו להמיר דתו ועשו לו יסורים גדולים עד אין שיעור. והוא סבל כל אלה ויצא דינו ליהרג על קידוש השם, וקודם מותו קרא אותו ויצווהו לאמור, שיאכל הרבה ויבריא את גופו, למען אם גם לו יקרה כזאת, יהיה לו כוח לעמוד ביסורים. אז הבין אותו צדיק, מה שגילו לו מן השמים. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
|