|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
מימי השמד והגירוש |
|
טקסט |
א הקנאי ומעשה ברב אחד, ששחט הרבה תינוקות בשעת השמד, כי היה ירא שיעבירום על דת. והיה רב אחד עמו והיה כועס עליו ביותר וקראו רוצח. והוא לא היה חושש. ואמר אותו רב: "אם כדברי, ייהרג אותו רב במיתה משונה!" וכן היה, שתפסוהו עכו"ם והיו פושטים עורו ונותנים חול בין העור ובין הבשר. ואחר כך נתבטלה הגזירה. ואם לא שחט אותם התינוקות, היו ניצלים. ב האונס לגולה מספרד בדרך לפיס [במרוקו] אירע דבר אשר כמוהו לא נשמע. כי בא ערבי אחד וראה נערה יפה מבנות ישראל, ולעיני אביה ואמה בא עליה והלך לו. ולאחר כחצי שעה שב, ואת הרומח שבידו תקע בבטן הנערה. אמרו לו: "אי אכזר! למה כך עשית?" והשיב, כי ירא, שמא נשארה הנערה מעוברת, ויהיה הנער בדת יהודים. שמעו נא וראו, הן היתה כזאת בכל העולם או נשמע כמוהו? ג בכיכר לחם לרוב לחצותם עבור מיתה הלכו גולי ספרד באניות אשר מצאו – קצתם לאפריקי ואסיה וארצות יון ותוגרמה – ונתקיימה עליהם כל התוכחה. ואגיד מקרה אחד שאירע להם, כי רבו מספר. אחד היה מושלך באחד מאיי הים. והיה לו אביו, זקן מופלג עטוף ברעב, כי שלושה ימים לא אכלו. וייכמרו רחמי הבן, כי לא היה להם לחם ושמלה, שנשארו עירום ועריה. ויקח את בנו יחידו הקטן וילך אל העיר הקרובה לו וימכור את הנער לאופה בלחם להשיב נפש הזקן. ויהי בשובו אל אביו עם הלחם, וימצאהו נופל מת. ויקרע בגדיו וישב אל האופה עם הלחם לקחת את בנו. ולא רצה האופה להחזיר לו את הנער. צעק היהודי צעקה גדולה על בנו, ולא היה מושיע לו. ד יהודי אני ויהודי אהיה שמעתי מפי זקנים יוצאי ספרד, כי באניה אחת באה מכת הדבר, ובעל האניה השליכם אל היבשה, מקום שאין ישוב, ושם מתו רובם ברעב. וקצתם נתאמצו ללכת ברגליהם עד ימצאו ישוב. יהודי אחד הוא ואשתו ושני בניו היו בין ההולכים. והאשה מאשר לא ניסתה כף רגלה הצג על הארץ, נתעלפה ומתה. והאיש היה נושא הבנים ונתעלף גם הוא ושני בניו מפני הרעב. וכי הקיץ מן העילוף, מצא שני בניו מתים. ומרוב הדאגה קם על רגליו ואמר: "רבון העולמים! הרבה אתה עושה, שאעזוב את דתי. תדע נאמנה, שעל כרחו של יושבי שמים, יהודי אני ויהודי אהיה, ולא יועיל כל מה שהבאת ותביא עלי." ואסף מן העפר ומן העשבים וכיסה את הנערים. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
|