בעיר אַגין [בספרד] קם נער אחד וקיבץ קיבוץ גדול מן העם ואמר, כי נגלה אליו דמות יונה בכל יום, פעם על שכמו, פעם על ראשו, ומדברת אליו ברוח נבואה. וכששולח ידו לקחת אותה, חוזרת לנערה בתולה טובת מראה ואומרת בזה הלשון: "אתה הנער, הנני מקימה אותך רועה בארץ, ופרצת על פני ישמעאל פרץ על פרץ. וזה לך האות אשר תראה בעיניך, כי בזרועך כתובים הדברים האלה!"

ורבים היו מעידים, שכך ראו, ואחרים העידו, שראו צורת עץ המושיע מצויר בזרועו, ואחרים אמרו, כי בהיות הנער על עין המים, שמעו הדברים ההם, אבל דמות לא ראו. וכששמעו העם דבריהם, הלכו אל הנער וכרעו כולם והשתחוו והיו מנשאים אותו ושמוהו לראש וקצין קדוש. אבל לא רדפו אחרי הנער ממקום למקום כי אם הרועים, ורבים היו כחול באותן גלילות. ויהי שם הנער הולך וגדול, ומכל מלכויות היו באים לאלפים ולרבבות, ובמעט זמן נאספו שלושים אלף רועים ושמו פניהם לבוא לעיר גרנדא ומשם לכל מלכות ישמעאל.

ובעמדם על כונה זו, אמר אחד מהם: "אין עצתנו טובה, כי איך נילחם עם הישמעאלים מלומדי מלחמה, והם רבים ואנחנו מעט, והם יש להם כלי מלחמה, ואנו אין לנו אפילי מחט קטנה. אם טוב בעיניכם, נשים פנינו נגד היהודים, כי הם עם רפים וחלושים, ואין עוזר להם, ובאצבעותינו בלבד נוכל להפילם. וכאשר נתחזק בשלל היהודים ועשרם כי רב הוא, נקח כלי

מלחמה, ויקובצו אלינו עוזרים רבים, ואחר זה נלך להילחם עם ישמעאל, והרי מלחמתנו בטוחה!"

בהיותם בעצה זו, הלך דרך שם יהודי חייט, והעני לא ידע, על מה היו עומדים, ולעג עליהם ועל עניינם. ואז קפצו הרועים עליו בחימה שפוכה ועשו את בשרו ככברה. ואיש אחד חטא ועל כל עם היהודים יצא הקצף, כי עלה בלבם להכרית שם יהודי מהעולם.

ואחרים כתבו, כי סיבת שנאתם היתה ויכוח אשר עשה אחד מהם עם יהודי אחד ונמשכה מריבה ביניהם, וכאשר ראו הרועים, שהיהודי היה מחליש עניינם, הרגוהו. ומשם נמשכה הרעה לכל המקומות אשר השיגה שם יד הרועים.

(ב, ק-קא). שבט יהודה, 4; שלשלת הקבלה, 91. ב"י ה, 149-148, 304 (= סי' 254). – צפונות, רמב.