סיפור היה מהמלך דון פידרו הזקן והחכם ניקולאו די ואלינסיא.

אמר ניקולאו: "שמעתי עליך, מלכנו, שרצון רוממותך לצאת למלחמה על אויביך. ולמה ילך אדונינו אל האויבים אשר מחוץ ויניח אותם שבפנים? והם היהודים אשר גדלה שנאתם אלינו, וכתוב בספריהם שאסור לתת לנו שלום."

השיב המלך: "אם שמעת באזניך?"

השיב ניקולאו: "מאחד מהם שבא לדתנו שמעתי."

אמר המלך: "אין ראוי להאמינו. כי מי שהמיר את דתו נקל לו להמיר הדברים, ועוד כי השנאה מפאת הדת אינה אלא שנאה מקרית, כי הוא אינו מכוון אלא אהבת דתו."

אמר ניקולאו: "אין אני דואג אלא מעזותם, אשר על פניך, אדוננו, יאמרו שדתך דת שקראית!"

אמר המלך: "נקרא אחד מחכמי היהודים ונשאל!"

וכשבא אמר לו המלך: "מה שמך?"

אמר לו: "אפרים שאנגו."

אמר המלך: "כנראה, הרכבה יש בך, ומחציך ולמטה שבו אות הברית ייקרא שמך אפרים, ומחציך ולמעלה נוצרי אתה, שכך יורה שם שאנגו."

השיב היהודי: "אדוני המלך, שאנגו שם המשפחה הוא, והיא שנצי, אלא שנשתבש בפי העם."

אמר המלך: "בתך הייתי מבקש כי הגדת לי משפחתך?"

השיב היהודי: "אדוני המלך, אמרתי שאנגו להבדיל, כי כמה אפרים יש בחוצות, ואדוני המלך מבקש היה להכירני, כיון ששאל את שמי."

אמר המלך: "נניח זה, כי למה הביאוך לפני? הלא לשתשיב איזו משתי הדתות טובה היא, דת ישו או דתך?"

השיב החכם: "דתי יותר טובה לי כפי ענייני, אשר הייתי במצרים עבד לעבדים והוציאני האל משם בנסים ואותות, ודתך טובה לך, כפי ממשלתה התמידית."

אמר המלך: "על הדתות מצד עצמן אני שואל, לא בבחינת המקבלים."

אמר החכם: "אחר עיון שלושה ימים אשיב לאדוני, אם ייראה בעיניו."

השיב המלך: "יהי כן."

אחר שלושת הימים בא החכם והראה עצמו כעוס ובפנים זועפים.

אמר המלך: "מדוע פניך רעים?"

השיב ואמר: "כי קיללוני היום על לא חמס עשיתי, ועליך אדוננו לריב את ריבי. והעניין

הוא: כי זה חודש ימים שהלך שכני למרחוק ולשני בניו, כדי לפייסם, הניח שתי אבנים יקרות. ועתה באו שני האחים אלי וביקשו ממני שאודיעם סגולת האבנים וההבדל שבין זו לזו. ואמרתי להם: 'מי היודע בזה יותר מאביכם? הנה הוא אומן גדול בהכרת האבנים וציורם הנקרא לפידאריו [בספרדית: פוסל אבנים טובות]. שלחו אליו והוא יגיד לכם האמת!' ועל תשובה זו הכוני וחירפוני."

אמר המלך: "שלא כדין חירפוך, והם ראויים לעונש!"

השיב החכם: "וישמעו אזניך, מלכנו, היוצא מפיך! הנה עשו ויעקב אחים היו, וניתנה לכל אחד אבן אחת, ואדוננו שואל, איזו יותר טובה? ישלח מלכנו ציר לאבינו שבשמים, כי הוא הלפידאריו הגדול, והוא יאמר הבדל האבנים!"

אמר המלך: "הראית, ניקולאו, פקחות היהודים? וחכם זה ראוי לדורון וכבוד, ואתה יספיק לך לעונש, כי שקר דיברת על עדת היהודים."

(ב, צט-ק). שבט יהודה, 54-53. ש"א, 212-210. ב"י, ד, 151-150, 281 (= ס' 253).