ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 184


שם הסיפור

ארונו של רב עמרם

טקסט

אני הצעיר ראיתי בקונטרס ישן אופן קבורת רב עמרם. ולא ידעתי, אם הוא זה הגאון שבמתא מחסיא ששלח הסידור, או אם הוא גאון אחר. ועם כל זה בחרתי להציג לפניך הדבר.

רב עמרם היה במגנצא עיר גדולה על נהר ריינוס, וילך הרב להקים ישיבה בעיר קוֹלוֹניה. ויהי כי זקן מאד, ציוה לתלמידיו, שאחרי מותו יקברוהו אצל אבותיו במגנצא. ויענו תלמידיו, כי זה תהיה להם סכנה גדולה, והשיב להם: "תטהרו אותי ותשימוני בארון ואחר כך בספינה קטנה על הנהר, ותניחו הספינה שתלך מאליה."

ואחרי מותו השלימו התלמידים את נדרם, והספינה הלכה מיד אחר מרוצת המים, עד שהגיעה נגד עיר מגנצא. ויתמהו אנשי העיר ויאמרו, כי יש ארון ואיש מת בתוכו. אז אמרו: "קדוש הוא שבא להיקבר בארצנו."

וישלחו ידם להחזיק בספינה, והיא נרתעה לאחור. וישתוממו האנשים ויגידו הדבר אל שר

העיר. וישובו כולם אל שפת הנהר. ובהיות יהודים עמהם, נתקרבה הספינה אל היהודים. וישלחו הגויים ידיהם להחזיק בספינה ולא יכלו, כי בורחת היא מהם. וכן עשו פעמים רבות, עד שראו במופת, כי מתקרבת היא ליהודים ולא להם.

ויקראו ליהודים ויאמרו להם: "היכנסו בספינה וראו מה זה."

והספינה נתקרבה להם וייכנסו ויפתחו הארון. והיה בו כתב כתוב האומר: "אחי ורעי, בעלי ברית קהילה קדושה מגנצא, הנה באתי אליכם כי נפטרתי לעולמי בקהילה קדושה קולוניה, ומבקש אני שתקברוני בקבר אבותי, ולכולכם חיים ושלום. נאום עמרם."

ובראותם המכתב, התחילו להתאבל עליו והוציאו הארון מהספינה. והעיזו אנשי העיר ויתחזקו על היהודים ויכום, אבל לא יכלו להזיז הארוז ממקומו. ומיד ציוו לשמור אותו שם ובנו עליו בית תפילתם גדול מאד. והיהודים השתדלו בתחנונים והוצאות להשיג הארון ולא יכלו.

ובכל לילה היה רב עמרם בא בחלום להרבה בחורים ואומר להם: "תקברוני בקברי אבותי!"

ויתייעצו הבחורים וילכו בלילה חוץ לעיר ויקחו תלוי שהיה על העצים וילבישוהו בגדים לבנים ויגנבו את רב עמרם וישימו התלוי תחתיו. ויקברו הגאון בקברות אבותיו. ויי היה עמהם, שלא נודע ולא נתגלה הדבר.

מקורות

(ב, עז-עח). שלשלת הקבלה, 27 ‏; סדר הדורות א, 91. ש"א, 129. ב"י ה, 134-133 (= ס' 234), 303.

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם