מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
תוֹפילו |
טקסט |
תופילו נכשל בעוונו / ובחנק נגמר דינו. / וכשיצא לחניקה / כל העם יצאו לקול הצעקה. / ושר העיר עליהם קפץ / וההמון מעליו נפץ / ואמר לו: "אם תצא מן האמונה / ותשוב באמונתנו להאמינה / אצילך ממיתה משונה." / והוא כפף לו ראשו / כי חס על נפשו, / ומיד נשאו / לארמונו להביאו. ואחר חקרו את הדברים / ומצאוהו נכון באמונת העברים. / והשיב לו: "אני עזרתיך / ומיד הממיתים לקחתיך / ומן המוות הצלתיך / ואתה אלי כיזבת / וממני לעגת. / אני אייסרך ביסורים / רעים ואכזרים / משונים ועכורים!" התחיל להלקותו / ובחיבוט ואכזריות להכותו / ויקצץ ידיו אשר עליו / וכן עשה לרגליו. / ובבית האסורים שׂמו / ושמה עיגמו. ואחד יהודי עמו / אל אֵל נשא עינו / משתהו ומאכלו / בכל יום מביא אצלו. / ואם לא היה לו / הוא מביא משלו / ועבדו בעצמה / עד מלאת לו שנה תמימה. ובערב יום הכיפורים / שעוונות עם יי בו מתכפרים / הביא לו משתה ומאכל / והוא היהודי עמו אכל. והיתה לו [לתופילו] בת אחת קטנה / ואמר לו: "לך והבא עדים כי לך אתננה!" / ענה לו: "אתה, אדוני, מן החשובים / ואני אחד מן העלובים. / אם משפחתך ישמעו / אותי כדג יקרעו." / והוא ענה: "אין איש מושל בביתי / ואין לאדם רשות בבתי / ולא לבני משפחתי / כי אם לבד ברשותי!" הלך והביא עדים שלושה / ובתו לפניהם קידשה. / ואמר לו: "לך לשלום מאתי / שמהיום לא תמצא אותי." / ואחר הצום הלך לדרשו / ובבית האסורים ביקשו / לא חי ולא מת אחזו / כי האלהים גנזו. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|