ויהי אחרי הדברים האלה, ותגדל מריבה בין הנוצרים ובין היהודים, כי כאשר ראה נוצרי את יהודי הרג אותו, והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלושים שנה. ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל מלעלות לרגל, והיתה צרה גדולה בישראל ביום שנעשה בו העגל, ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם מתחזקת והולכת. ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשתים עשרה מלכויות ויתנבאו בתוך המחנה נבואותיהם, ויטעו ישראל אחריהם. והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו, כי אמרו שהם שלוחיו, ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל.

ויראו החכמים את הדבר הרע הזה, וירע להם מאד, ויאמר איש אל רעהו: "אוי לנו, כי חטאנו, שבימינו נהיתה הרעה הזאת בישראל אשר לא שמענו אנחנו ואבותינו!"

ויצר להם מאד, וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים ויאמרו: "אנא יי, אלהי השמים, תן לנו עצה מה לעשות, כי אנחנו לא נדע מה לעשות, ועליך עינינו, כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אודות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארים מעט. ובעוון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת. ואתה למען שמך תן לנו

עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים."

ויהי ככלותם לדבר, ויקם זקן אחד מן הזקנים ושמו שמעון כיפא, והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם: "שמעוני אחי ועמי! אם טוב בעיניכם דברי, אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל, ולא יהיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל – אך אם תקבלו עליכם את העוון."

ויענו כולם ויאמרו: "נקבל עלינו העוון. אך כאשר דיברת עשה."

וילך שמעון כיפא לתוך ההיכל ויכתוב את השם הגדול, ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו. ויצא מן המקדש ויוצא את הכתב וילמד את השם. וילך אל עיר מטרופולין של הנוצרים ויקרא בקול גדול ויאמר: "כל מי שיאמין בישו, יבוא אלי, כי אני שלוחו!"

ויאמרו לו: "תן לנו אות ומופת!"

ויאמר להם: "מה אות אתם מבקשים ממני?"

ויאמרו: "האותות אשר עשה ישו בחייו, עשה לנו גם אתה."

ויאמר: "הביאו לי מצורע!"

ויביאו לו, וישם ידיו עליו, והנה נרפא.

ויאמר להם עוד: "הביאו לי מת אחד."

ויביאו לפניו, וישם ידו עליו, ויחי ויעמוד על רגליו. ויראו האנשים האלה ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו: "באמת אתה שלוחו של ישו, כי הוא עשה לנו כך בחייו."

ויאמר להם שמעון כיפא: "אני שלוחו של ישו והוא ציוה עלי ללכת אליכם. הישבעו לי, אם תעשו ככל אשר אני מצווה אתכם."

ויענו כולם ויאמרו: "כל אשר תצוונו נעשה!"

ויאמר להם שמעון כיפא: "דעו כי ישו היה שונא לישראל ותורתם, כמו שניבא ישעיה: 'חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי' [ישעיה א, יד], ועוד דעו לכם, שאינו חפץ בישראל כמו שניבא הושע: 'כי אתם לא עמי' [הושע א, ט], ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד, מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם, כדי שתהיה תלייתו וסקילתו לזכרון לדורי דורות. ורוב עינויו הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהינום. ועתה הוא מזהירכם ומצווה לכם, שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי. ואם יאמר יהודי לנוצרי: 'לך עמי פרסה'. – ילך עמו שתי פרסאות, ואם יכנו יהודי על לחי שמאל, יטה לו גם לחי ימין, כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה, ובעולם הבא יהיו נידונים בגיהנום. ואם תעשו כך, תזכו לשבת עמו במחיצתו. והנה הוא מצווה עליכם שלא תחוגו את חג המצות, אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך, ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו, ובורם השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נימול בו."

ויענו כולם ויאמרו: "כל אשר דיברת נעשה, אך אם תישאר אצלנו!"

ויאמר: "אנוכי יושב ביניכם, אם תעשו לי כאשר ציוה עלי: לבלתי אכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ. ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי."

ויאמרו: "כדבריך כן נעשה."

ויבנו לו מגדל, ויהי לו המגדל לדירה, ויתנו לו חוק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים. וישב בתוכו, ויעבוד את אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב. ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבולות ישראל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור. וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו. וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים וימת, ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בניין מפואר, ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר, והוא שם של אבן, שישב שם על האבן עד יום מותו.

(ב, נז-נח). בית-המדרש ה, 62-60; אוצר מדרשים ב, 558-557. נ"א: בית המדרש ו, 11-9; אוצר מדרשים ב, 559-558.