סיפור ראשון

מעשה שהיו רבותינו ברומי, רבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל, וגזרו סנקליטין [מועצת הזקנים] של מלך לומר: "מכאן ועד שלושים יום לא יהיה בכל העולם יהודי!" והיה סנקליטו [ראש הזקנים] של מלך ירא שמים. בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה.

אמר להם אותו ירא שמים: "אל תצטערו! מכאן ועד שלושים יום אלהיהם של יהודים עומד להם."

בסוף עשרים וחמישה ימים גילה לאשתו את הדבר.

אמרה לו: "והרי שלמו עשרים וחמישה ימים!"

אמר לה: "עוד חמישה ימים."

והיתה אשתו צדקת ממנו, אמרה לו: "אין לך טבעת? [פירוש: 'מתנות כהונה': נראה שהטבעת היתה חלולה וסם המוות היה נתון בתוכה] מוץ אותה ומות!"

וסנקליטין נוטל עליך שלושים ימים אחרים, והגזירה עוברת!"

שמע לה ומץ את טבעתו ומת.

שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים.

אמרו רבותינו: "חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס!"

מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להם קופסא, שהיתה המילה בתוכה וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה. וקראו עליו רבותינו המקרא הזה: 'נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם!' [תהלים מז, י].

סיפור שני

נגזרה הגזירה על עשרת הזקנים בימי טוּרנוֹס רוּפוֹס הרשע. מיד שלח הגמון אחד להביא רבן שמעון בן גמליאל.

בא אותו הגמון ועמד על הפתח ואמר: "רבן שמעון בן גמליאל מתבקש לפני המלכות!"

שמע רבן שמעון בן גמליאל ונחבא ממנו.

הלך אליו בצנעה ואמר לו: "אם אני מציל אותך, תביאני לחיי העולם הבא?"

מיד בכה רבן שמעון בן גמליאל ואמר: "יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת."

אמר לו: "אתה חפץ בזה?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "הישבע לי!"

נשבע לו. ועלה בעלייה ונפל ומת. ואמרו רבנן, שבזמן שהיה אחד מגדוליהם מת, היו מבטלים את הגזירה.

יצאה בת קול ואמרה: "אותו הגמון מזומן לחיי העולם הבא!"

(ב, נו). א: מד' דברים רבה ב, כד; ילקוט שמעוני, תהלים, תשנד; ילקוט סיפורים א, 28 ‏(על-פי בבלי, עבודה זרה, י, ב). ב: מעשה עשרה הרוגי מלכות, בית-המדרש ו, 26 ‏(על-פי בבלי, תענית, כט, א). – ב"י ב, 90-88 (= סי' 83), 342.