א

הלא ידוע ומפורסם לכל המעשה הגדול והנורא, שאירע בזמננו שנת תכ"ו לאלף הששי, שקם איש אחד מתושבי איזמיר, ושמו שבתי צבי. והיה האיש ההוא יפה תואר ויפה מראה ובעל קומה. ולו יד ושם בכל החכמות התורניות, ובפרט בחכמת הקבלה היו לו עשר ידות. ועם כל חכמתו ולימודו היה מנעוריו נוהג ועושה מעשה נערות. והיו אומרים, כי לפעמים נכנסה בו רוח שטות ועושה כמעשה הכסילים, עד שהבריות היו מרננים אחריו והיו קוראים אותו: שוטה וכסיל.

‏ויהי היום, ויתאו האיש ההיא ללכת לארץ הקדושה, ובא לירושלים ושהה שם כשתי שנים. ושם הוסיף לקנות ידיעה ושלימות בחכמת הקבלה, והיו אומרים שהיה יודע קבלה מעשית והשבעת הרוחות, עד שגבה לבו ורמו עיניו ללכת בגדולות ובנפלאות ממנו, באמרו שהוא משיח אלהי יעקב, והיה מפרש כמה סודות ועניינים מהקבלה על עצמו. וכאשר היו לו שפת יתר ולשון ערומים למשוך ולגנוב הלבבות, נתקבצו אליו רבים מחכמי הארץ ורבנים גדולים והחזיקו בידו. וגם יתר המון העם האמין בו. וכראותו שכל חפצו ומעשיו מצליחים, שם פניו לשוב לארצו ולפרסם שם ענייניו. ויהי כבואו מארץ ישראל לחיץ לארץ, שמה קיבלו אותו אנשי ארץ תוגרמה בכבוד גדול, בשמחה ובשירים, ויקראו לפניו: "יחי אדונינו מלך המשיח!" גם שמעו הלך בכל הארצות, כי באו ממנו שלוחים רבים ונכבדים בכל תפוצות ישראל לבשר להם הגאולה והישועה הקרובה לבוא ולפרסם עניין המשיח הזה.

והגדול שבהם היה איש אחד חכם-חרשים ונבון-לחש, ושמו חכם נתן הנביא אשכנזי, שעשה את עצמו נביא ונסע מארץ לארץ ומעיר לעיר בארץ אשכנז ואיטליה, וברוב חכמתו היטה את לבב ישראל בארצות ההן, שהאמינו לדבריו, ועשו תשובות גדולות ותעניות ותפילות וצדקות הרבה, ועזבו כל עסקי העולם וכל משא ומתן, עד שרבים שהיו עשירים ירדו מנכסיהם ונעשו דלים ורשים, כי התמיד העניין הזה יותר משלוש שנים רצופות, וקצת חכמי ועשירי אשכנז ופולניה ואיטליה עזבו את ארצם ואת מולדתם והלכו דרך רב ועברו ימים ונהרות בסכנות וצרות רבות, ונסעו לארץ הזאת, היא ארץ תוגרמה, לראות פני המשיח ולעלות עמו לירושלים. והנביא הנזכר קבץ המון רב ושב לארץ תוגרמה אל שולחו.

והוא בא למנוחות ואת היהודים בארצות ההן עזב ביגון ואנחות, כי כאשר ראו שנכזבה תוחלת היהודים, לעגו עליהם וחירפו וגידפו אותם ואת משיחם וחיברו כמה ספרי גידופים על היהודים על זה העניין. ואת הנביא נתן קראו דרך לעג נביא שטן. כי אמנם בעברו דרך איטליה אל ויניציאה הגיע, ושמה רבנים וקצינים בדקוהו בכמה חקירות ובדיקות וראו שאין ממש בדבריו, כולם ישא רוח וירדוף קדים, עד שהוא בעצמו הודה ולא בוש לומר: "יגעתי ולא מצאתי ולא אשעה עוד בדברי שקר.

ב

והמשיח הנזכר היה בתוך כך בארצו ונוסע עם סיעתו מעיר לעיר. כי פעם היה בקושטנדינא ופעם באדרינופרלי ולפעמים בשאלוניקי, ששם הקהילות הגדולות בארץ הזאת ורוכ החכמים נמצאים שם. והתמיד זה העניין יותר ויותר, עד שהגיע הדבר לפני המלך, כי סיפרו לו דברי האיש ומעשהו. וכראות המלך, שלא לבד יהודים רבים נתקבצו אליו, כי אם גם קצת ישמעאלים התחילו להאמין בו, חשב בלבו: "פן ייחלק לב העם ויאשמו ומרידה תהיה באחרונה, לכן ציוה לתפשו ולהביאו לפניו. ויהי כאשר הביאוהו לפני המלך שולטן מוחמד, מלכנו ירום הודו ותינשא מלכותו, דיבר אתו קשות: "למה עשית זאת להניא את לב העם ולהטעותם אחריך? אם כנים דבריך, שאתה משיח, יאמנו דבריך באותות ומופתים כראוי לאיש כמוך!"

והיה אז עומד לפני המלך הנזכר הרופא מאיאט וארי, אשר לפנים בישראל היה חכם שמו דידון, ואחר כך, אף על פי שחטא, ישראל היה לעניין זה, שאמר לשבתי צבי הנזכר: "דע, כי בן מוות אתה ושונאי ישראל חייבים כליה. אך בחסדי הגדול איעצך, זאת עשה וחיה אתה ועמך, אם יקר בעיניך להמיר דתך ולהיות ישמעאלי כמוני."

והוא כשמעו דברים אלה, פחד ורעדה אחזוהו ואמר: "הנני למצוותיך."

אז השיב רופא המלך הנזכר: "אדוני המלך, צווה שיביאו מצנפת וצניף התוגרמי, כי כבר נעשה ישמעאל!"

ותיכף הוסרה הבוניטה, הוא כובע היהודים שבמדינה זו, והושמה על ראשו מצנפת הישמעאלים, והמיר דתו ונעשה ישמעאלי, וקראוהו מיאימיט איפינדי. וכן עשו רבים ונכבדים מהיהודים שהמירו דתם בעוונותיהם הרבים.

‏ומהיום והלאה נתחברו אליו רבים מהיהודים והישמעאלים, גם המומרים הלכו אחריו. והוא נהג את עצמו ברבנות כבראשונה, ופעם התפלל ועשה כמנהג היהודים ופעם כמנהג הישמעאלים ועשה מעשים משונים, עד שבראות המלך שעדיין רבים נוטים אחריו, וחשש אולי מרה תהיה באחרונה, לכן שלח אותו למבצר אחד, והראה את עצמו כאילו אוהב אותו ונתן לו מינוי ושררה באותו מבצר, אבל לפי האמת תפסוהו שם לראות מה תהיה אחריתו. וכאשר ראו אוהביו ואנשי עצתו כך, השמיטו את עצמם ממנו אחד אחד והלכן להם, כי יראו מאד לנפשותם, פן תקדם הרעה גם כן. ולא היו ימים מועטים ונפל למשכב ומת. כל זה שמעתי מפי מגידי אמת.

ועם כל זה לא היו נמנעים עמי הארץ להאמין בו וללכת אחריו כעוורים ההולכים אחרי מנהיגם, ואפילו רבים מחכמי הארץ והרבנים הגדולים הנקובים בשם, אשר לא רציתי לפרסמם, גם הם קיבלו ליה לרב ומלכא עליהו [ארמית: קבלו אותו לרב ומלך עליהם], אבל זאת היא תמיהה נשגבה ונפלאה בעיני ולא אוכל לה, שיש חכמים גדולים ורשומים, אשר עודם מחזיקים בתומתם ומאמינים בו גם לאחר מותו ואומרים שהיה המשיח האמיתי, ומה שנעשה בו לפי הנראה היה על ידי חילוף ואחיזת עיניים, כי הוא עודנו חי, אבל נסתר ונעלם מעיני כל חי. ויש אומרים, שהוא טמון אצל בני משה עד עת בוא דברו, ואז בוא יבוא ולא יאחר ויתגלה לכל העולם.

ודברים כאלה רבו מחלומות והבלים עצמו מספר.

ג

ואחר מיתת שבתי צבי קם גיסו הבחור יעקב בן החכם להרע יוסף פילוסוף בעיר שאלוניקי. והיו קוראים אותו מנעוריו בשם קירידו, ואחר כך חילפו שמו בשם יעקב צבי, ברצונם לומר ששבתי צבי נתגלגל בו. והבחור ערום בחכמה והתעה את העם מדרך הטוב ועשה כל תועבת יי, אפס כי עז העם, אפילו לאחר שהמיר דתו הוא והנלווים עליו, לא זז העם מחבבו והאמינו שהוא משיח אמיתי, וכל זה עבור אביו חכם יוסף פילוסוף, ובסיבת המסייע בעבירה, והוא חכם פלורינאין ובסיבתם השתמדו כמה מאות מהאומה הישראלית.

ואחר כך הארור הנזכר שם לדרך פעמיו והנלווים עליו לעיר מכה להשתטח על קבר מוחמד נביא הישמעאלים. ובשובו ניתן רשעים קברו בעיר אלכסנדריה של מצרים, ושם רשעים ירקב. ועדיין יש כמה וכמה המאמינים בו.

(ב, לט-מב). מעשה טוביה, 19-18. – צפונות, רצ-שו.