נוסח ראשון

ויהי בשנת חמשת אלפים שתי מאות ושמונים וארבע ליצירה, בא לעיר רומא איש אחד ממרחקים, ודוד הראובני שמו, ועשה עצמו נביא ואמר, כי הוא שר הצבא למלך המשיח, והלך ודיבר עם מלך פורטוגל והוליך עמו מליץ לדבר בעדו, כי לא היה יודע לדבר אלא בלשון הקודש ובלשון ערב. ואמר למלך פורטוגל, כי יי שלחו לנביא על עמו על ישראל, ועתה נלכה נא קושטנטינא ונילחם עם שולטן סולימאן התוגר ונקח את כל ארצו מידו, אך ירושלים וכל סביבותיה תהיה ברשות אדוני משיח אלהי יעקב.

וישמח מלך פורטוגל ויקוד וישתחו לאפיו וישלח אותו אל הכומר הגדול אשר לו לנסותו בחידות.

ויאמינו האנוסים לדבריו, ויסע האיש הלוך ונסוע, ובכל המקומות אשר יחנה שם יכבדוהו ויאמינו בו. ויעש דגלים מעשה חושב וכתב עליהם שמות הקודש. ועוד הוציא להם מגן, כתובים עליו שמות הקודש, ואמר להם, שהוא מגן דוד מלך ישראל, ובו היה לוחם מלחמת השם. ואמרו, שהוא עד היום גנוז בקהילת קודש בבית הכנסת של העיר בולוניה. והיה מתענה ששה ימים וששה לילות רצופים.

ויהי בהיות דוד הראובני שם, העיר יי את רוח בחור אחד שהיה מסופרי המלך היושבים ראשונה במלכות, והיה יפה תואר ויפה מראה והיה מזרע ישראל והרהר בתשובה וימל את בשר ערלתו ויסב את שמו שלמה מולכו, ואמר שהוא המשיח ודוד הראובני נביא שלו. ובהימולו בשר ערלתו נחה עליו רוח יי, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יי, ויי נתן חכמה לשלמה ויחכם מכל האדם. והיה דורש ברבים בערי איטליה בפני הכמרים נגד דתם. והוא מדבר דברים סתומים וחתומים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, מהם על דרך הפשט ומהם על דרך נסתר, דברים מתמיהים, אשר לא נשמעו כמוהם. ובכל פסוק שהיו שואלים אותו, היה דורש עליו כמעט ארבעים ותשע פנים טהור, וחיבר ספרים הרבה על דרך הנסתר.

ויום אחד שאל לו נער אחד, שיאמר לו איזה פירוש על פסוק 'ברוך אדוני יום יום' [תהלים סח, כ]. ואמרו, שאותו היום כולו היה מפרש פירושים מהם על דרך הפשט ומהם על דרך הנסתר על אותו הפסוק, כי לא יכלו נשוא אותו. ויתמהו עליו רבים והאמינו בו הערלים יותר מן היהודים, וכולם מבקשים לשמוע את חכמת שלמה. וישלח ספרים אל כל מדינות המלך דברי שלום. –

ויהי אחרי הדברים האלה, ויהי כמשלוש חדשים, וילשינו העברים את רבי שלמה מולכו לפני המלך והשרים, והמלך הקיסר קרלו, חרה אפו עליו, ויצו המלך לשמרו, בשביל שהיה דורש ברבים נגד דתם, ויאמר הקיסר: "הוציאוהו ויישרף!"

ולאחר שלושת ימים מצאוהו ויביאו אותו לפני המלך. ויצו פעם שנית לשרפו. ויאמר הכומר להשים רסן בלחייו, כי אמר, שמא לוחש הוא בכשפים, או יאמר איזו השבעה ויברח. וכן היה. וישימו לו רסן בלחייו וישליכוהו על העצים אשר על האש, ויאסוף את נשמתו. ואת דוד הראובני שמו בבור וימת שם.

ובכל זאת לא שבו קצת העם מלהאמין בו, כי העידו עליו אנשים חכמים נבונים, שעמד בביתו אחר השריפה חמישה ימים, והולך בכל שבת ושבת לקדש בבית ארוסתו בגליל העליון. ועדיין מאמינים בו, כמו שאירע בזמננו זה.

נוסח שני

איש יהודי, דוד שמו, בא מארץ מרחקים, מהודו, בשערי מלך פורטוגל בימים ההם ויאמר אליו: "עברי אנוכי ואת יי אלהי השמים אני ירא. וישלחני אחי מלך היהודים הנה אליך, אדוני המלך, לעזרה. ועתה היה נא בעוזרינו ונלכה להילחם בשולימאן התוגר ונקחה את הארץ הקדושה מידו."

ויאמר המלך אליו: "שלום בואך! ועתה לך ואשלחך אל הכומר הגדול, ודבר מה יגיד, אעשה."

ויצא דוד מאתו וישב בלישבונה ימים אחדים.

ויאמיני האנוסים לדבריו ויאמרו: "גואלנו הוא, כי יי שלחו."

ויתקבצו אליו רבים ויכבדוהו מאד. ויסע משם האיש ויעבור בספרד. ובכל המקומות אשר עבר שם, נהרו אליו רבים מהנידחים, אשר נפוצו שם, ויהי להם לפוקה. ויעבור צרפתה וילך לאָויניון ויסע משם ויבוא לאיטליה. ויעש דגלים מעשה חושב ויכתוב עליהם את שמות הקודש, ויאמינו לו רבים בעת ההיא. גם אל בולוניה, פירארה ומנטובה בא האיש ויאמר להוליך עמו, בדבר מלכי הגויים, את כל היהודים הנמצאים בתוכם אל מקומו ולארצו. וגם אל האפיפיור דיבר על הדבר

הזה. וייראו בני ישראל מאד.

ויהי כדברם אליו לאמור: "מה נעשה לנשינו אלה היום, ובניהם אשר ילדו, כי נלך למלחמה?"

ויאמר אליהם: "יש ויש בארצנו רבות כהנה וכהנה. אל תיראו, כי אין מחסור ליי להושיע!"

ומכתב בדא מלבו לאמור: "אחי המלך שלחהו אלי ונכתב ונחתם בטבעת המלך."

ויהי היום וייגלה סודו, ולא האמינו עוד, כי חקק חקקי אוון.

ויצא חוטר מפורטוגל, שלמה מולכו שמו, מגזע בית ישראל, אשר נפוצו שמה מימי השמד, והוא נער את סופרי המלך בעת ההיא. ויהי בראותו את האיש דוד, ויגע האלהים בלבו, וישב אל יי אלהי אבותינו וימל בשר ערלתו. והוא לא ידע מאומה בתורת יי ובכתבי הקודש בימים ההם. ויהי בהימולו ויי נתן חכמה לשלמה, ויחכם מכל האדם כמעט רגע. ויתמהו עליו רבים. ויעבור לאיטליה ויעז פניו לדבר בתורת אלהינו נגד מלכים ולא הסתיר פניו מהם. וילך תוגרמה וישב רומא וידבר עם קלימנטי האפיפיור ויט אליו חסד נגד רצון כל יודעי דת ודין. ויתן לו רשות נכתב ונחתם בשמו לשבת באשר ייטב בעיניו ובשם ישראל יכונה. ויחכם בחכמת הקבלה ויוצא מפיו דברי חן, כי רוח אלהים דיברה בו ומלתו על לשונו תמיד, וגם דלה דלה ממקור עמקי הקבלה אמרי שפר ויכתבם על הלוחות וישלחם אל מיודעיו אשר בשלוניקי וידפסו אותם שם. וידרוש לרבים בבולוניה וביתר המקומות, וירוצו רבים אחריו לשמוע חכמתו ולנסותו בחידות. ויגד להם שלמה את כל דבריהם לא היה דבר נעלם ממנו אשר לא הגיד להם.

ויראו את חכמת שלמה ויאמרו: "אמת הדבר אשר שמענו עליך והוספת חכמה אל השמועה אשר שמענו עליך מאד."

וילבשו עליו רבים קנאה ולא יכלו להתגולל עליו לרעה באיטליה, כי נחמד היה בעיני השרים. ויתחבר אל דוד ויהיו לאחדים בעת ההיא.

ויהי אחרי-כן, ויואל שלמה לדבר אל הקיסר על דבר האמונות באר היטב וילך לדרכו, בהיות הקיסר ברטיסבונה, וידבר עמו שם. ויחזק לב הקיסר ולא שמע אליו מקוצר רוח. ויצו וישומו בבור אותו ואת השר דוד מרעהו ואת אנשיו, וישבו שם ימים אחדים. וישב הקיסר לאיטליה ויביאום אסורים בזיקים בעגלות אל מנטובה, ויתנו אותם במשמר.

וידבר הקיסר אל החכמים וימצאו בו חטא מוות. ויאמר: "הוציאוהו ויישרף!"

ויהי היום, ויתנו רסן בלחייו ויוציאו את שלמה החוצה, ותיהום כל העיר עליו, והאש לפניו בוערת.

ויאמר אחד משרי הקיסר: "הסירו הרסן מבין שיניו, כי דבר לי אליו מאת המלך."

ויעשו כן. ויאמר אליו: "הקיסר שלחני אליך השר שלמה לאמור: ‏הלא אם תשוב מדרכך זאת שאת, ויחייך ותחיה לפניו, ואם אין – כלתה אליך הרעה!"

ולא קם ולא זע ממנו ויען כקדוש, כמלאך האלהים: "על הימים אשר התהלכתי בדת ההיא לבי מר וזעף! ועתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה כנעורי, כי טוב לי אז מעתה!"

ויימלאו עליו חימה וישליכוהו על העצים אשר על האש ויקריבוהו עולה ליי כליל תקטר. וירח יי את ריח הניחוח ויאסוף נשמתו הטהורה בגן עדנו, ותהי אצלו אמון משחקת לפניו בכל עת.

ואת משרתיו הוציאו מבית הכלא וישלחום לדרכם חפשים. ‏ולא נשאר בשחיתותם כי אם השר דוד הראובני מרעהו. וישימו עליו משמר. ויהי בשוב הקיסר לספרד ויולך עמו את דוד ויתן אותו במשמר וימת בבית הסוהר. וישרפו אחר כן רבים מהנידחים אשר בספרד על דבר דוד הראובני הזה ועל חלומותיו.

ויאמינו רבים באיטליה בימים ההם, כי ניצל רבי שלמה מולכו מיד מבקשי נפשו לספותה בחכמתו, ודי לא שלט נורא בגשמה [דניאל ג, כז, ארמית: וכי לא שלטה האש בגופו]. ויש אשר נשבע בפני קהל ועדה, כי עמד שלמה בביתו אחר השריפה שמונה ימים ומשם הלך לדרכו, ולא ראוהו עוד. ואל אלהים יודע, ומי יתן ואוכל לכתוב באמת ובתמים על ספר, כי כנים דבריו ואם אין.

קטעים מיתר הנוסחאות

בשנת רפ"ג באלף הששי שמועה שמענו מארץ הצבי דרך הדוגיאות במכתב עברי לאמור, איך הגיע שמה יהודי אחד מהשבטים – נקרא שמו דוד בן שלמה שר צבא ישראל – ועלה לרומי, ומשם נתאמת ליודעים מהלכו ועניינו, כי היהודי הזה מכת שני השבטים הוא מן העומדים מיושבים במדברות ההם כבני הרכבים באוהלים ומצבו במדבר חבור אשר באסיה מיורי, ולמטה מהם להלאה תשלם [ממלכת] עשרת השבטים. ולהם ולכולם יש מלכים ושרים ועמים רבים כחול אשר על שפת הים. ומוצא הבשמים והפלפל והסמים הפשוטים וכל טוב נמצא בידם.

בשנת חמשת אלפים רצ"ד לבריאה, שהיא שנת אלף ארבע מאות ושש לחורבן הבית השני, בא מארץ מרחקים יהודי, שמו דוד הראובני, לרומא ודיבר עם האפיפיור קלימנטי וימצא חן בעיניו. והיה אומר, כי הוא שר צבא מלך ישראל, והיה קצר הקומה, שחור ככושי, כמו בן ארבעים וחמש שנה. והלך ודיבר למלך פורטוגל. –

וזה רבי דוד היה מתענה ששה ימים וששה לילות רצופים. ‏ואני שמעתי מאיש אחד ראוי להאמינו, נקרא רבי יהודה דבלניש, שהעיד בשבועה, שבהיותו ברומה היה הוא אחד משומרי זה האיש, שלא יאכל כל זה הזמן, כדי לראות הפלא. ושם היה בחור אחד אשר נולד בקרב האנוסים בשנת שתי מאות ששים ואחת, ושמו שלמה מולכו, והוא היה אחד מסופרי המלך, ודוד ראובני ניבא עליו, שהוא גלגול משיח בן דוד. וימל הבחור את בשר ערלתו וילמד מרבו דוד הראובני הזה נגלה ונסתר, עד שאמרו עליו, שנחה עליו רוח יי, חכמה ובינה, ומלך פורטוגל שלח את שניהם לנסותם אל הפפא [האפיפיור] דרומא.

ויהי בבואם לארצות איטליה, דרש הבחור שלמה מולכו בבתי תפילות בית-הלחמים [פירוש: בכנסיות הנוצרים] לעיני כהני בית-הלחמים דברים חתומים וסתימים, ובבתי-כנסיות יהודים דרש דרך פשוט או דרך נסתר בכל ארבעים ותשע פנים טהור. וגילה רק לתלמידי חכמים שבהם שבאו בסוד, שהוא גלגול משיח בן דוד, ואם יזכה לחיות עד שלושים שנה, יזכה לדרגין עילאין [לדרגות עליונות] וידבר יי עמו, ואז יעשה ויצליח. ואם לא יזכה עד אותו זמן לחיות, ישרפו אותו על קידוש יי באש.

ועד שחשקו הן חכמי בית-הלחמים והן חכמי ישראל לשמוע חכמות שלמה ויעזרו אחריו עד בואו לבירת רומא אל הפפא. ויגלה לו שכוחו יתדלדל משנה לשנה וכמה מלכים ועמים ימרדו בו, ונתן לו מופת על זה, והוא שבשנה זאת יתגלו בחודש פלוני שני כוכבי דשביט לעין כל ויעמדו לנגד בירת רומא עם עוד איזה סימנים מובהקים. ולאחר שנתקיימו כל הסימנים האלה, אהב אותו הפפא וכרת עמו ברית ביחידות ובסתר.

רק הקורדונלי [החשמנים] וכהני רומא לא נחו ולא שקטו, עד שבשנת שתי מאות שמונים ותשע דנוהו לשריפת אש ברומא, ושרפוהו לעין כל רואה בפרהסיא.

ולמחרתו בא לבית הפפא, ויתמה הפפא במאד ויילפת וישאלהו ויאמר: "מה זאת? אתמול שרפוך באש, והיום אתה פה עומד עמדי?"

ויען הבחור שלמה מולכו: "על שלא שרפו אותי כי אם דמית דיוקני תמורתי!"

ויכרתו עוד שניהם ברית, ויהי עוד ימים אחדים אתו בסתר, ואחר כך שלח אותו.

ויסע הבחור שלמה מולכו עם רבו דוד הראובני הלוך ונסוע עד בואם למדינת אשכנז לעיר רגנסבורגי בשנת שתי מאות ותשעים. ושם היה הקיסר דרומא ושריו. והקיסר ציוה לתפשם, ויעשו כן. ויולך התפושים אחריו עד הביאו אותם לארץ איטליה לעיר מנטובה. ויצו הקיסר לשרוף את הבחור שלמה מולכו שנית באש, ויעשו כן. וקודם שריפתו השימו רסן בפיו, שלא יציל עצמו בלחשיו, כאשר עשה לפנים ברומא. –

(ב, לד-לט). א: מאורעות עולם, 2, 6, (קיצור); דברי יוסף, 57-56‏. ב: עמק הבכא, 117-113; דברי הימים למלכי צרפת ב, 23-19. ג: ארחות עולם יד, 14; שלשלת הקבלה, 34; סדר הדורות א, 120; מאורעות צבי, 53. – ב"י ה, 126-123 (= סי' 270), 302. צפונות, רלב-רלג.