בארץ תימן עמד איש אחד – יש לדבר זה כמו עשרים ושתיים שנה – ואמר, שהוא שלוחו של משיח מיישר דרך לפני ביאתו. ואמר להם, כי המלך המשיח הוא יתגלה בארץ תימן. ונתקבצו

אנשים רבים יהודים וערבים עמו והיה מסבב בהרים והיה מטעה אותם ואומר להם תמיד: "בואו עמי ונצא לקראת המשיח! כי הוא שלחני אליכם ליישר דרך לפניו."

וכתבו אלי [אל הרמב"ם] אחינו שבארץ תימן כתב גדול והודיעו לי משפטו ודרכו וחידושיו שחידש להם בתפילות ומה היה אומר להם. ואמרו לי, שכבר ראו מנפלאותיו כך וכך ושאלו לי על זה, והבינותי כל הדברים והכרתי מתוך דברי כתבם, שאותו האיש העני חסר דעת, אבל היה ירא שמים ואין בו חכמה כלל. וכל מה שאומרים שעשה או נראה על ידו הכל שקר וכזב. ופחדתי על היהודים משם וחיברתי להם כמו שלושה קונטרסים בעניין מלך המשיח וסימניו וסימני הזמן שיתראה בו. והזהרתי אותם שיזהירו זה האיש שמא יאבד הוא וכל הקהילות.

כללו של דבר: לאחר שנה נתפש, וברחו ממנו כל הנלווים אליו, ויאמר לו מלך אחד ממלכי הערבים אחר שתפשו: "מה זאת עשית?"

אמר לו: "אדוני המלך, אמת אני אומר, כי בדבר יי עשיתי."

אמר לו המלך: "מה המופת שלך?"

ענה ואמר לו: "אדוני המלך! חתוך ראשי, ואחר כן אני אחיה ואקום ואהיה כבראשונה!"

אמר לו המלך: "אין לך מופת גדול מזה. ואם הוא כך, אני וכל העולם נאמין בודאי שדבריך כולם אמיתיים וטובים ונכוחים ושקר נחלו אבותינו, הבל ואין בהם מועיל."

מיד גזר המלך וציוה ואמר: "קחו לי חרב!"

ויביאו החרב לפני המלך, וציוה וחתכן את ראשו. ונהרג אותן העני. תהא מיתתו כפרה עליו ועל כל ישראל!

ונענשו היהודים ברוב מקומות ממון גדול. ועד עתה יש שם חסרי-דעת אומרים: "עתה יחיה ויעמוד מקברו." –

(ב, ל-לא). אגרות רבנו משה המימוני, 8; אגרת תימן, 51; שלשלת הקבלה, 34; דברי יוסף, 14; מעשה טוביה, 18; שארית ישראל, 64-63; מאורעות צבי, 52. – ש"א, 71-70. – ב"י ה, 118-116, 302 (= סי' 241).