קבלה בידם [של יהודי תימן], שאבותיהם באו לגור בארץ הזאת שתיים וארבעים שנה קודם חורבן הבית הראשון. כשמעם נבואת ירמיה: 'היוצא (מהעיר הזאת) וחי!' [ירמיה לח, ב] נאספו שבעים וחמישה אלף מבני החיל והגיבורים משועי יהודה, אשר נגעה יראת יי בלבם, וכהנים ולויים עם עבדיהם וכל קניינם ורכושם, ועליהם חמישה ועשרים שרי בתי-אבות, ויצאו מירושלים לתור להם ארץ מנוחה, ועברו הירדן ושמו אל המדבר פניהם, ממקום שבאו לארץ ישראל שם שבו ללכת.

אחד עשר יום הלכו במדבר עד בואם ארץ אדום ושעיר ולארץ הזאת. והמה ראו את הארץ

טובה כגפן פוריה וענפה כגן יי, כארץ ישראל אין מחסור דבר. גם אגודתו על ארץ ישראל יסדה, שמצאו בה כל ארבעת המינים שבלולב ונחו שמה וייאחזו בה. וימליכו עליהם מלך מתוכם ושבו אל יי בכל לבבם, גם בנו שם המבצר החזק על ההר נאקום והיו שם לממלכה עצומה והצליחו בעושר וגדולה.

וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות, שלח גם אליהם ולא באו. ובא עזרא בעצמו ולא קיבלוהו לעלות עמו, באמרם מראש, שאין זאת גאולה שלמה, כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלים, ומדוע יעפילו לעלות בטרם הגיע הקץ האמיתי?

וחרה בהם אף הכהן הראש הוא עזרא, והחרים אותם בחרמו הקשה. ואף הם הפכו עליו את הברכה, שלא ייקבר בארץ ישראל. וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלוה ומנוחה, כי שלותם והצלחתם אינה מתקיימת ומתמדת בידם, וכמה עשירים, חורים ושרים יימצאון אצלם בכל דור ודור ולא יניחו יתרם לעולליהם וגדולתם לבניהם אחריהם ואף לאורך ימיהם, כעוף יתעופף כבודם ומאומה לא יישאר בידם. וגם הוא עזרא לא נקבר בארץ הקדושה ומנוחתו כבוד במדבר בצרה.

עד היום שונאים אותו ואינם קוראים בשמו. לא נמצא בכל הארץ איש שמו עזרא – תחת אשר בבבל ובצרה וגלילותיהם רוב שמותיהם עזרא על שמו – ופה רוב שמותם על שם השרים הראשונים, שהביאום לארץ הזאת.

(ב, כג-כד). אבן ספיר א, 99. גינצברג ו, 432-431. ב"י ה, 49-48, 298 (= סי' 208).