מעשה שהיה מהלך מר יעקב בר אליעזר [נוסע אלמוני] בארץ כוזריה וראה שם שבט שמעון, ואמר: "אוי לנו, נתקיים עלינו מקרא שכתוב: 'ואתכם אזרה בגויים!' [ויקרא כו, לג]"

אחרי כן ראה, שהתגייר [עם הכוזרים]. שמח ואמר: " 'ואף גם-זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם!' [ויקרא כו, מד] – דבר אחר: 'ואתכם אזרה בגויים' – אלו השבטים שמעבר לנהר. 'ואף גם-זאת' – אלו מלכי הארץ שנתגיירו.

בשביל שני דברים זכו להתגייר [הכוזרים]: על גמילות-חסדים ועל הכנסת-אורחים שלהם.

אמר מר יעקב בר אליעזר: "שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי בעלי גמילות-חסדים ובעלי

הכנסת-אורחים כאנשי עבר הנהר, שכל אוהל מפולש כפלָן של אברהם [כאותו של אברהם], וכל בית פתוח כביתו של איוב, למזרח ולמערב, לדרום ולצפון. הבא ממזרח ייכנס למזרח. הבא ממערב ייכנס למערב. הבא מדרום ייכנס לדרום, והבא מצפון ייכנס לצפון.

גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: 'כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה' [בראשית כב, יב], ואילו באיוב כתיב: 'תם וישר וירא אלהים וסר מרע' [איוב א, א]. מאי 'תם וישר'? שנולד מהול. מאי 'ירא אלהים'? ששימש תלמידי חכמים. מאי 'סר מרע'? שקיים כל התורה. דבר אחר: 'וסר מרע' – איוב מאומות העולם היה ונתגייר. כך מלך כוזר מאומות העולם היה ונתגייר.

כשבא מר יעקב בר אליעזר לכוזר, אמר לו מלך כוזר: "שאל מה אתן לך."

אמר לו: "איני מבקש ממך אלא שרצונך לומר לי מוניטין שלך."

אמר לו: "מוניטין של כוזרים אינו אלא מיוחסים. שנאמר: 'בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס, ובני גומר אשכנז וריפת ותוגרמה' [בראשית י, ב]. תוגרמה זה תורקי אחי כוזר.

‏בשעה שהיו בני גומר עובדי עבודה זרה, אמר כוזר אחיהם להוכיחם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך שאני פורע לך!"

מיד נפרד כוזר מעל אחיו והלך לו לארץ כוזריה. וגילגל הקדוש ברוך הוא והביא את בני שמעון לארצו, ונתחתנו בניו בבני יעקב ונעשו גרי-צדק, ויצא לו מוניטין בעולם.

(ב, יז). עקטאן דמר יעקב, 11-9; אוצר מדרשים ב, 437-436. – ב"י ה, 16-14 (= סי' 212).